אני מדבר מבכי עכשיו אוקי ככה זה מתחיל מאז שהייתי קטן הייתי הכי קשור לאמא שלי תמיד הייתי דואג לה. ואני זוכר שלפני 5 חודשיים אני זוכר שאני ואחי הגדול בן ה17 הסתכל לי בעיניים (והוא היה כל היום בדיכאון) אז הוא שאל אותי טל (שם בדוי) תגיד אתה לא מרגיש רע שנתגייס אמא תשאר לבד בבית, ואני אמרתי לו לא אני חושב שהיא תסתדר מצוין ואז הוא כזה התסתכל לטלוויזה לא הבנתי מה קרה אבל לפני יום אמא שלי אמרה לי שזהו זה עוד שנה ואתם מסיימים את הלימודים באותו זמן לא הרגשתי שמחה,הרגשתי בכי אני זוכר שהיא חבקה אותי אני פשוט עמדתי ולא זזתי אני זוכר שרציתי למות באותו זמן ואז היא התסתכלה עלי ואמרה לי הכל טוב איתך? אמרתי לה כן הכל בסדר והלכתי לחדר שלי ישבתי במיטה שלי הסתכלתי על הרצפה איזה שעה ואמרתי לעצמי ואו אתה עומד לסיים את הבית ספר אבל מה יקרה עם אמא היא תהיה בסדר (כי היא הרוב בודדה מאז שסבתא שלנו נפטרה.)אני אמרתי לעצמי למה אני חיי? וגם שאלתי את עצמי למה אני הכי קטן במשפחה? אני צריך לקבור את כל המשפחה שלי? אני צריך לראות אותם נעלמים מהעולם זה אחר זה פשוט חשבתי על המוות.. הרגשתי שאין לי צורך להיות בעולם הזה אני זוכר שבכיתי ובכיתי לא בקול מבלי שישמעו אותי ומאז אני פשוט מרגיש מדוכא.. זהו זה פרקתי את מה שהיה לי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025