הפרעות אכילה קשות וההורים לא תומכים בי, איך לצאת מזה?

היי אני בת 16 ושלושה חודשים ואני מרגישה שאני לא יכולה יותר... אוקייזה יהיה די ארוך אבל בבקשה תקראו ותעזרו לי אני מתחננת!!! אז עד לפני שנתיים וחצי הייתי ילדה רגילה לא חשבתי בכלל על התזונה שלי , לא ייחסתי לזה הרבה מחשבה ויחס, אכלתי לא הכי בריא אבל פשוט לא ייחסתי לזה תשומת לב. לפני שנתיים וחצי התחלתי לחשוב שאני ״שמנה״ (למרות שמעולם לא הייתי כזו , 1.65 56 ק״ג) ולכן התחלתי לעשות כל מיני ״דיאטות״ שכמובן מדובר בירידה של קילו שניים ועלייה של שלוש ארבע... לאט לאט מבלי לשים לב הגעתי ל62 ק״ג והחלטתי לפנות לדיאטנית ובהחלט הצלחתי לרדת במשקל אך לאחר שהגעתי למשקל הרצוי התחילו הרעבות... ועוד קיצוץ... ואולי עוד פרוסה פחות... ואולי סלט במקום אורז... וככה עד שהגעתי למצב של 700-800 קלוריות ליום ולפעמים אפילו פחות (באותה תקופה גרתי חצי שנה בארה״ב מהמשלחת של העבודה של אבא שלי). כאשר חזרתי לארץ הייתי בתת משקל (47 ק״ג) ופשוט לא יכלתי להמשיך עם ההרעבה ולכן התחלתי לאכול יותר ויותר וכל יום שהיו לי חריגות הייתי פשוט מנחמת את עצמי בכך ש״בסדר גם ככה תת משקל לא יקרה כלום אם כמה קלגורמים יצטרפו״ ובכך תוך חצי שנה הגעתי שוב למשקל המהמם של 60 קילו שמלווים באכילה כפייתית לא נורמלית (שמסוגלת להגיע ל4000 5000 קלוריות ביום) כך שמאנורקסיה והרעבה עברתי להפרעה אחרת בשם אכילה כפייתית שפשוט אני מרגישה שאני משתגעת... אני מודעת להפרעות שלי ומודעת גם שהם באו מהבית אמא שלי תמיד עסוקה במראה וב״רזון״ לא חסכה להעיר לי הערות ״תומכות ואוהבות״ בתאי מדידה, אבא שכל גרם קטן דואג להזכיר כמה רואים אותו טוב על הירכיים שלי, כל אלו ועוד ועוד כמובן הביאו למצב הנוראי שלי היום. אני פשוט במלחמה מתישה יומיומית עם עצמי המחשבות לא עוזבות אותי כל יום אני מתחילה ״דיאטה״ מחדש וכמובן שנשברת, מחשבות הזויות כמו ״איך אני אצליח להישאר רזה כל החיים שלי???״ רק המחשבה על צבא , אוניברסיטה לידות משפחה כל זה המחשבה הראשונה שעולה לי לראש היא כמובן איך אני אצליח לעמוד לשמור על זה כל החיים שלי? אני מרגישה שאני משתגעת לפחות פעם פעמיים בשבוע יש לי בולמוסי אכילה מטורפים... אין לי איזון הראש שלי כל היום במחשבות על אכילה ועל ה״דיאטה ״ החדשה שתתחיל הרי ממחר כמו תמיד , אני מפספסת אירועים חברתיים בגלל נוכחות של אוכל , פשוט מתחרפנת אני חולמת לצאת מזה להבריא מזה להתחיל לחיות חיים שמחים סוף סוף להנות בלי העננה של האוכל שכל היום מרחפת מעליי , פשוט הורג אותי חשבתי לפנות לטיפול פסיכולוגי אך אני לא חושבת שאני יכולה מבלי ליידע את אמא שלי ואת ההורים שלי ואני פשוט לא מסוגלת לבקש מהם עזרה ... ואני מפחדת שגם לא יעשה חותם טוב כאשר בכרטיס ביקורים שלי יהיה כתוב פסיכולוג / פסיכיאטר... אני כל כך רוצה להבריא מזה!!! להתחיל לאכול מאוזן!!! ולגבי פעילות גופניות אני הולכת 3-4 למכון כושר וזה הכל סליחה על האורך אני פשוט באמת באמת באמת חייבת עצות ועזרה בבקשה תעזרו לי... תודה רבה לעונים <3!!!