שלום.
אני בן 30 פלוס, רווק.
מגיל מאוד צעיר אזור ה-6,8 התחלתי להתנתק מהעולם. תמיד בתחושת אי-שייכות שהתפתחה לדכאון. יש מצבים שאני בהיי אבל לרוב בדכאון קל שלפעמים נהיה כבד. עשיתי הכל כמו שאמרו לי. הלכתי לצבא. הלכתי ללמוד. הלכתי לעבוד. אבל תמיד במאמץ. תמיד כי צריך. אם זה היה תלוי בי מזמן הייתי מפסיק להתאמץ ולנסות ובטח הייתי נהייה חסר כל. אבל איכשהו הצלחתי. סוג של הצלחתי. כי אני לא מרגיש שהצלחתי. לא טוב לי. לא רואה סיבה לחיות. בזוגיות אף פעם לא הצלחתי להחזיק מעמד יותר משנה. תמיד באיזשהו שלב כשההתאהבות הייתה נגמרת הדכאון היה חוזר והייתי מתנתק ובסוף נפרדים כי אי אפשר ככה. וגם אני לא ראיתי סיבה להיות בזוגיות. למה לגרום סבל לבנאדם אחר? היום אני פשוט מושך. מושך את החיים. הולך לעבודה בדכאון ועושה הצגה לכולם של תפקוד. אין לי חברים ולא מצליח לדבר עם אנשים מחוץ לעבודה. בינתיים אני פה כי להתאבד זו לא אופציה אבל אני מפחד שבסוף זאת כן תהייה אופציה. עד איזה גיל אפשר למשוך ככה? הייתי בטיפולים רגילים ואלטרנטיביים. כלום לא עזר לאורך זמן. תמיד הרגשה של התקדמות ואז מהר מאוד חזרה לשגרה. אפילו תקופה הייתי על כדורים פסיכיאטרים שכביכול עזרו אבל אתה מרגיש שזה כימי. זה לא אמיתי. מעשן סמים קלים כבר הרבה זמן כי זה הדבר היחיד שמכבה לי את המוח ומונע ממני מלחפור בדכאון. הייתי רוצה להפסיק אבל אני מפחד שלא אצליח להתמודד עם העולם.
סליחה על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025