המצב עם ההורים שלי ממש מתדרדר מיום ליום

החלטתי לכתוב כאן לפרטי פרטים מקרה שקרה לי כרגע עם ההורים כדי לדעת באמת האם אני לא בסדר או הם.
המצב עם ההורים שלי ממש מתדרדר מיום ליום, הם השתנו, הם לא היו כאלה נוקשים בעבר.. או שפשוט כשגדלתי למדתי להכיר את דפוס ההתנהגות שלהם.
^חייבת לציין שכבר תקופה ארוכה אני מרגישה שהם מעדיפים את אחיותיי מאשר אותי. איכשהו, כל דבר שבחרתי לעשות בחיים שבוא לא כמו שאר החברה לא בסדר, לדוג:" טבעונות, יציאה מצהל, בקשת פסיכולוג וכו'..."

עקב היציאה מהצבא אני מרגישה ביום יום שלי מאוד רע, גם לא עבר זמן מה כדי שהשגרה המעצבנת של "מה עושים עכשיו" תיעלם.
זה אולי לא מתבטא בכאב פיזי אך זה מתבטא בשקט שלי, ברצון לנסוע לחבר שלי שגר מחוץ לעיר, בזה שאני לא אוכלת איתם לפעמים ארוחות משפחתיות והם יותר מידי לוחצים, וכשאני מבקשת פסיכולוג כי כן עברתי משהו מאוד לא קל שכמובן חשבו שהגזמתי בצהל, הם אומרים לי שאין לי בעיות נפשיות ולכן אני לא צריכה.
הבנתם את הנקודה. עכשיו קרה משהו שהציק לי ממש!

אציין פה שההורים שלי ואני מאוד פתוחים וצוחקים על הרבה נושאים, ובנוסף לא נראלי שהם אוהבים שאני הולכת לחבר שלי.
( מקווה שלא סיבכתי אתכם אך אולי זה פרט חשוב: אחותי עברה ניתוח, לא קשה אבל בכל זאת ניתוח וכל האחיות באו לבקר אותה כשיכלו, גם ההורים שלי.. ואני באותו היום שאמרתי לעצמי שאלך לבקר אותה,הציעו לי החברים לנסוע לאילת, ובאותו הרגע ידעתי בבירור שאני מעדיפה לנסוע לאילת . אפשר לפרש את זה ממלא סיבות. 1. זאת ההזדמנות שלי לנקות את הראש באמת. 2. זאת ההזדמנות שלי לשמוח סופסוף ובאמת לעזור לעצמי. 3. לברוח מהלחץ של ההורים ושל כולם. 4. חוויה כיפית .

והלכתי איתם, שחזרתי ההורים ממש לחצו שאלך לבקר אותה וכשהגעתי על המשפחה המורחבת הייתה שם, מה שיצר סיטואציה מאוד לא נעימה של האחות שלא באה לבקר את האחות האהובה עליה.
אני ואחותי לא מסתדרות, תמיד על כל דבר היא מעירה לי פוגעת בי מעליבה אותי מתייחסת אלי לא יפה, תמיד גורמת לי לריב איתה, אני מעולם לא הרגשתי איתה חיבור כזה גדול.
אז באותו הרגע באמת העדפתי לעשות משהו כיף וטוב לעצמי שיגרום לי לשכוח מהכל ולא לבקר אותה. כי זה שאני לא חולה פיזית זה לא אומר שלא קורה משהו בפנים ואני נשרפת כל יום מבפנים וכל יום אני אומרת לעצמי, איך אני שורדת עם ההרגשה הנוראית הזו.

כמובן שאף אחד לא קיבל את זה יפה שהלכתי עם החברים.
כמובן שמאז ולפני זה ההורים התעצבנו עלי על כל דבר שעשיתי, אמא שלי טוענת שאני פוגעת בה בצורה שאני מדברת, כן השתנתי בצורת הדיבור אך לא דיברתי אליה בצורה מעליבה או פוגענית אלא דיברתי איתה בגובה העניים כשעשתה משהו שהוא לא בסדר לטעמי כלפי.

והינה הסיפור שקרה ממש קודם.

אבא הגיע מהעבודה וישבתי בכסא. אמא אמרה לו שהם יהיו לבד הסופש בבית כי כל אחת מהבנות לא בבית.
אז הוא שואל ואיפה **** תהיה, אז אמרתי לו, אבא אני פה תשאל אותי לא בגוף שלישי .אז הוא אמר איפה תהי הסופש?
ואז בוא זמנית הייתה לי שאלה שקפצה לי לראש על כדורים שאני הייתי צריכה לקחת ולא לקחתי. שאלתי אותו לגבי זה. ואז אמא צעקה ואמרה לי "תעני לאבא שלך!" אז אמרתי שהשאלה פשוט קפצה לי לראש. היא אמרה שאני מתחצפת אליהם ואיך הם גידלו ילדה כזאת ככה, אמרתי לה שזה ממש לא בסדר כי לא עשיתי כרגע שום דבר רע ובו זמנית עניתי גם לאבא על מה שהוא שאל.
אז אמא אמקה שאני פוגעת בהם כל פעם מחדש אבל הם כבר רגילים לזה, אז אמרתי לה איך פגעתי בכם עכשיו? למה זה הפך להיות דבר קבוע שכל פעם שאני אומרת את הדעה שלי בשקט בעדינות אתם לוקחים את זה בצורה הזו. קפצה לי השאלה לראש ורציתי לשאול מה עשיתי לא בסדר. אז הם אמרו שאני ממש מצנהגת לא יפה. אז אמרתי להם אוקיי אם הפריע לכם שדיברתי מעבר למה ששאלתם אני אהיה כמו שאתם מצפים שאהיה, לא אדבר מעבר למה שאתם שואלים אהיה ממש רובוט, תשאלו שאלה אענהשחלילה לא אגיד מעבר ותחשבו שאני פוגעת בכם.

עצות, כי אני משתגעת . מישהו שעבר מקרה שכזה?