חוקים בלתי נסבלים של הקהילה הגאה; זאת צריכה להיות המטרה שלי בחיים?

אני רוצה לשפוך כאן קצת מהלב שלי על החוויה הנוראית שאני חווה בערך מגיל 16, מהגיל שבו יצאתי מהארון.

יש המון ביקורת מצד הקהילה, וגם מצד הוריי, לגבי מצבים שבהם אני יוצא קצת "נשי".
תכף אחבר את זה גם לסקס - חכו.

מהרגע שבו יצאתי מהארון, אני כל הזמן מסתכל על גברים "בנויים", ואומר לעצמי: "הלוואי שהייתי יכול להיות חצי ממה שהם. הם כאלה שווים וכאלה יפים, בא לי להיות שרירי כזה, ושירגישו אליי את האהדה שאני מרגיש כלפי כל אותם אלה שהם שריריים".

ובא לי לצעוק.

נמאס לי לסגוד כמו ילד קטן ומפגר לשרירים. נמאס לי.
אני יודע שזו לא אשמתי. אני יודע שאני מספיק בוגר ושאני מעל זה, אבל לפעמים זה תופס אותי בסיטואציות נוראיות וקשות שבהן אני צרי להפגין ביטחון עצמי כדי לא לאבד את מעט הכבוד שעוד נותר לי. אז אני משדר שאני מקבל את עצמי כמו שאני, אבל בפועל זה לא ככה.

אני רוצה להיות שרירי, אולם אני לא מאמין ברעיון של "סגידה לפיתוח הגוף". אני רוצה להיות שרירי- שימו לב - כי נמאס לי שמסיקים ישירות שאם אני נשי, אז אני הפסיבי במיטה, כלומר, זה שחודרים אליו.

מתחיל להימאס עליי החוקים הנוראיים האלה של כיתות א'. שחור זה שחור ולבן זה לבן, ויש גבולות ויש חוקים ויש תוויות ויש משבצות. וקשה לי עם זה נורא. קשה לי עם זה כי זה מלווה אותי כבר כל-כך הרבה זמן שאני מתחיל לתהות אם אני חי בגוף הלא נכון.

אני לא הכי נשי, אבל אני גם לא הכי גברי. אני איפשהו באמצע.

אבל אני כבר לא מצליח להתמודד באופן רציונלי ורגוע עם אנשים שמסיקים ישר שאני פסיבי. הומוקסואלים פונים אליי בהצעות "מפתות" ורוצים שאשכב איתם. הם אפילו לא מעלים בדעתם שאני אקטיבי (מה לעשות, אני אקטיבי, אני נמשך יותר ללחדור מאשר להיחדר) - הם ישר מניחים שאני פסיבי - אז הם גם דואגים לוודא את זה כדי ש"לא יהיו תקלות".

"רגע, אתה הפסיבי, כן?"

וכל מה שבא לי לומר להם זה:
"רגע, אתה יכול ללכת לאלף עזאזלים, כן?"

אני מרגיש שזה באמת יכול להכניס אותי לדיכאון. עצם המחשבה ששופטים אותי על היותי נשי או גברי (ואלוהים יודע שנשיים יותר ממני סובלים אפילו הרבה יותר מהנושא) - ושמחליטים בשבילי את ההעדפות שלי במיטה רק על סמך מראה, רק על סמך זה שאני לא שרירי כמו ה"אקטיביים" בסרטי הפורנו - זה פשוט מקומם ברמות אחרות.

ממתי יש חוקים? ממתי?
מי החליט על החוקים האלה?
מי שם את האנשים האלה להחליט? מי הם בכלל?
למה מחליטים בשבילי מהן ההעדפות שלי?

זו הסיבה שאני לא הולך למצעד הגאווה
זו הסיבה שאני לא מזדהה עם הקהילה בארץ
זו הסיבה שאני חושש ממש שלא אמצא אהבה אמיתית לעולם

כי פשוט... הכל לפי חוקים, תוויות, משבצות.

אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על אלו שבאמת נשיים.
אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על אלו שלא עונים להגדרה של "חתיך" בקהילה.
כמה סבל, כמה חוסר חמלה וחוסר קבלה הם חווים בקהילה. אני אומר את זה מניסיון ומהיכרות עם כמה וכמה כאלה.

להט"ופוביה. תאמינו לי, כמה שהקהילה הגאה בוכה על חוסר שוויון - יש גם הומופוביה בקהילה עצמה. הקהילה צריכה להתבייש בעצמה. אני מתבייש להיות שייך לקהילה כזאת.
אני לא יכול להרגיש ככה שייך בלב שלם.

אני רוצה להיראות כמו מישהו אחר לגמרי. זה כל-כך עצוב בעיניי, אני לא מבין למה זה מגיע לי.
אני סך הכל חושב שניצלתי, כי יש לי פנים חתוליות כאלה, אני יכול בפירוש להגיד שאני מרוצה מהפנים שלי, וגם ממי שאני כאדם.

כל מה שחסר לי זה "שרירים", אתם קולטים כמה שזה פתטי?
זאת צריכה להיות המטרה שלי בחיים? אני אפילו לא יכול להתחיל לעשות ספורט כמו בנאדם, כי במקום לעשות ספורט מתוך מחשבה על בריאות, אני ישר חושב על ה"שרירים" וכמה שבא לי כבר שיהיו לי.

נמאס.