אף פעם לא היה לי קל חברתית. זה התחיל בעיקר בגלל מודעות עצמי שגברה והמראה שלי, בחיים לא אשכח דברים שאמרו לי ביסודי. מאז שיניתי את עצמי חיצונית לגמרי אבל אני עדיין מרגישה אותה ילדה מכוערת מבפנים, ולא משנה כמה יתחילו איתי.
הביטחון העצמי שלי ברצפה כבר שנים מצד אחד, ומצד שני החברה משפיעה עליי המון. אם מישהו יגיד לי משהו באמת מדהים, פתאום אני אהפוך לטווס ליומיים עד ששוב אסתכל במראה ואראה את היצור שאני.
השנה מצאתי סופסוף חברים. עד עכשיו הייתי די לבד. הבעיה היא שהחרדה החברתית שלי רק גוברת. פעם למרות הכל יכולתי לצאת מהבית ולהרגיש סבבה ולדבר עם אנשים. החברים שלי היום הם אנשים אהובים עם ביטחון עצמי, שרק מתחננים שאני אבוא כבר איתם למסיבות ובתים ריקים וכו'. ושם אני נסגרת. הרעש והמון אנשים זה דבר שמרעיד אותי ואני רק רוצה לשבת בצד קצת ולנשום, והבטחון העצמי הגבוה שלהם גורם לי להסגר. כמה פעמים כבר לא הבנתי למה הם רוצים שאני אבוא. כמה פעמים חשבתי שאנשים יושבים איתי בצד כי לא נעים להם ממני. אין בי כלום. חוסר הביטחון ממלא אותי ואין הרבה מקום לתוכן בים של שנאה עצמית.
למה בנים רוצים אותי בכלל. למה שוב ושוב איזה אידיוט עושה את הטעות של להגיד שהוא מרגיש אליי משהו, ולמה שוב ושוב אני יודעת שאשעמם אותו ונותנת תירוץ.
האפשרויות כרגע הן או שאסיים עם מישהו שיתנהג אליי כמו חרא או שאנשים יבינו שהגיע הזמן להפסיק לנסות ואני אסיים לבד. דברים לא משתפרים אצלי..מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025