אני לא יכולה יותר. אני מתפרקת. אני רק עושה את עצמי כאלו שטוב לי כי אני יודעת משחק. אני עושה כאילו שאני בסדר עם אחותי רק בשביל ההורים שלי כי הם לא רוצים שהבית "התפרק" אבל דיי אני לא יכולה. מאז שאני קטנה הייתי חיה בפחדים נוראים מאחותי היינו רבות על הרבה דברים אבל זה לא היה סתם ריבים. היא הייתה נועלת אותי מחוץ לבית בחום או בקור לא היה אכפת לה. הייתי נשארת שעות מחוץ לדלת. היא הייתה מרביצה לי עעם מגב ניסיתי להחזיר אבל הייתי חלשה מידי.. כל פעם שרק ניסיתי להחזיר לה זה היה גרוע יותר. ואז התבגרנו וזה נהפך ליותר גרוע. היא הבינה איך לפגוע בי יותר חזק. כל פעם שהיינו רבות או מתווכחות היא הייתה משפילה אותי ליד החברות שלי. היא הייתה עושה גרעפסים ומתנהגת כמו משוגעת. הגעתי למצב שאני מפחדת להביא אנשים לבית בגללה! בגלל השטן הזאת! הייתי יושבת בלילות עם שמיכה על הראש והייתי מתפללת שזה יגמר ושאני אוכל להביא אנשים הבייתה. ההורים שלי לא עשו הרבה.. הם לא יכלו כבר לשלוט עליה. הם ניסו לדבר איתה אבל זה לא עזר. עכשיו היא בת 18 ועולה ל יב אז עכשיו היא לא הרבה בבית ועכשיו אני יכולה להביא חברות. רק חבל שיש לי רק חברה אחת. אני מאשימה אותה בהכל! הכללל ! בגללה לא הצלחתי ליצור קשרים חברתיים! הייתי בפחדים כל הזמן! אני כל כך שונאת אותה שאני לא יכולה לתאר את זה אני רק יכולה להגיד שאם היא הייתה מתה זה לא היה כזה קשה לי לקחת את זה שאין לי אחות אפילו הייתי מאושרת. אני מאחלת לה כל כך הרבה דברים שלילים.. ואני יודעת שאני צודקת! ניסיתי הכל ניסיתי לדבר איתה זה לא עזר ניסיתי לדבר עם ההורים שלי וזה לא עזר אני לא יודעת מה לעשות..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות