אני ילדה לא כל כך מקובלת,בעיקר בגלל שאני לא מתחברת לדברים שהשכבה שלי בבית ספר אוהבים ומקרים קודמים שבהם ילדים מהשכבה היו ממש רעים ומגעילים אלי. במקרים כאלו אימא שלי לרוב אמרה שאני מדמיינת,ושזה לא נכון,ושילדים לא באמת יכולים להיות כאלה מגעילים ושהכל בראש שלי עד מקרה מסוים שהיא ראתה ופעלה.
קיוויתי שאחרי המקרה ההוא היא תאמין לי ותפעל לטובתי כשאני מספרת לה על מקרים שקרו לי. לצערי היא התייחסה רק למקרים בודדים והתחילה לעשות איתי שיחות כל פעם שאמרתי לה כשמשהו קורה. השיחות היו בעיקר על כך שאם הגישה שלי הכל תמיד יהיה רע ועד שלא אשנה את הגישה שלי לא יקרה לי שום דבר טוב ואני תמיד אהיה בלי חברים. הלכתי לישון אצל מישהי שחשבתי שהיא חברה והיא אמרה לי שתהיה עוד ילדה שאני לא מכירה. מהרגע שהגעתי הן דיברו רק בינן ועל עצמן ובחרו כל דבר שנעשה. ל"חברה שלי" יש כלבים קטנים והן שמו אותם איפה שעמדנו לישון אחרי שביקשתי שלא. החלטתי להיכנס מתחת לשמיכה אבל אז הן שמו את הכלבים עלי! מיאוש התחלתי לצרוח כבר שיפסיקו והן המשיכו. הן דחקו אותי לישון בצד צמודה לקיר ולצחוק כל פעם שהתחלתי לנסות לדבר. בסוף אמרתי להן בצורה רצינית שזה לא נעים והלכתי לנסות לישון. כשהן חשבו שנרדמתי שמעתי אותן מתלוננות על ה"נאום" ואומרות שזה לא באמת משנה כי זה לא באמת משנה למישהו. כשסיפרתי לאימא שלי היא אמרה שבגיל שלי לא מתייחסים לרצינות ושאם אני אי פעם ארצה להשתלב אני חייבת להתנהג כמו כולם אם אי פעם ארצה שיהיו לי חברים ושכל הגישה שלי לחיים לא נכונה. מה לעשות? איך אני יכולה להסביר לה בלי שתיפגע שאני לא רוצה קשר עם השכבה שלי יותר ממה שאני חייבת,שאני רוצה לבחור לבד מי החברים שלי ואיך לחיות את החיים והכי חשוב: איך להסביר לה שהכי פוגע בי זה כל השיחות האלו שלה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות