נשאר לי רק לחכות לה ולאהבה...

אהלן חבר'ה.
אני לא יודע איפה להתחיל...

יש לי ילדה שהתחלתי ללמוד איתה בכיתה שנה שעברה (כיתה י', היום אני י"א) והיא הייתה אחלה ורגילה בשבילי עד שהתחלתי לאט לאט להסתובב איתה ועם החברים שלה.

הם אחלה, היום נראה לי החברים הכי טובים שלי (איזה 2 בנים ו2 בנות, זאת מעין חבורה כזאת).
הבעיהה שאחת מהבנות היא הילדה שהתאהבתי בה, מה שמקשה עליי להסתובב איתם היום.
אחרי חצי שנה של ידידות, חברות וכו', התחלתי לפתח אליה רגשות, היא ילדה רגישה, יפה, חכמה, חברותית ותומכת! היא לא אחת שאני יכול למצוא בכל מקום, בטח לא איפה שאני לומד.
היא גורמת לכל שאר הבנות להראות כמו כלום... התאהבתי בה.

התעוררתי בבוקר אמרתי לעצמי "יש! עוד מעט אני אראה אותה בכיתה", "עוד מעט אני אדבר איתה".
אנחנו דיברנו בפייסבוק, בסקייפ... קבוע.
כשנגמר יום הלימודים התבאסתי, לא רציתי שהיא תלך, אני והיא ביחד ברוב השיעורים שלנו וכשאנחנו לא אני כאילו מתגעגע!
אני מניח שזאת אהבה לא? עליי לציין, הגדירו אותי בתור בחור רגיש מידי. אני לא אחד שחושב על יחסי מין איתה, או לזרוק אותה אחרי חודשיים כי נמאס או משהו כזה... אני אחד שאוהב את כל השטויות הרומנטיים האלו. לכן הרגשתי אליה את הרגשות שתיארתי.
חברה הכי טובה שלי, במקרה גם החברה הכי הכי הכי טובה שלה, דיברתי איתה ושאלתי מה דעתה. ישר יכולתי לומר שזה לא יקרה לפי הבעת הפנים שלה, למרות שזה היה נראה כמו רעיון טוב בשבילה. היא מאוהבת במישהו אחר שלא לומד איתנו. לפחות זה מה שהיא אמרה לי.
לא היה לי אומץ לדבר עם הילדה שאני אוהב פנים מול פנים ובגלל שאני כל כך פתוח, ואחרי כל הזמן הזה ששמרתי את זה בתוכי, התחלתי לדבר על זה עם חברים שלי גם אם אני יודע שזה לא היה הרעיון הכי טוב.

זה הגיע אליה בסוף וברגע שהיא גילתה את זה, העולם שלי השתנה. השמיים נפלו עליי ושום דבר לא נראה לי טוב יותר. 

כל החופש הגדול אני התבאסתי מעצמי. במפגשים שלנו ביחד הייתה מבוכה והרגשתי וגם היא הרגישה את זה אני כל כך שונא את זה! ועכשיו? עכשיו יש לה חבר... אחלה בחור, אני אישית מחבב אותו...
וואו יש כל כך הרבה מה לספר ואני לא רוצה להתחיל לכתוב הכל!

כל התשומת לב שהיא הסבה לי, כל הרגשות שהיו לי, הכל נשרף! נעלם! אני שונא את עצמי... למה הייתי חייב לעשות את זה?
וגם עכשיו אחרי שנגמר החופש הגדול, התחילו הלימודים, היא עדיין כזאת מוזרה אליי. אנחנו לא מדברים יותר בפייסבוק או בסקייפ, היא לא ממלמלת דברים מצחיקים או עושה את אותם השטויות שהיינו עושים לפני המצב הזה... הכל שונה.

אני יודע שכרגע אין לי מה לעשות חוץ מלחכות. אני גם לא מתכוון לדבר איתה על זה.
רק רציתי לפרוק כדי להרגיש טוב יותר.