מרגיש שלחיים האלו כבר אין משמעות. אין טעם. בשביל מה שווה להמשיך?

לא יודע אם זה יותר עניין של שאלה, או שסתם פריקה.

בזמן האחרון מרגיש את התחושה הזו של בדידות. של יאוש. של חוסר הצלחה וחוסר אומנה.

תמיד היה סביבי את מעגל האנשים הקרובים אליי והייתי בזוגיות שהייתה הכי קרובה לשלמות. עמדתי להציע לה, אבל םתאום היא הראתה חוסר בגרות וחוסר רצינות, לא הייתי מוכן לזה והרגשתי חנוק מהקשר אז חתכתי.

אני עובד בחברה שהיא גדולה יחסית ואני מנהל משמרת ובכיר במחלקה שלי.
תמיד היחסים ביני לבין העובדים היו יחסים חבריים שכלו, אם זה ימי גיבוש , לארגן עלהאש אצל מישהו או סתם ערב בפאב אחרי משמרת.

בזמן המערכת יחסים שהייתה לי, המעגל אנשים סביבי הצטמצם בהרבה, אנשים סביבי התחתנו, נכנסו עמוק לעבודות שלהם, וחלקם נמצאים בחו''ל וסביר להניח שישארו שם.

מאז הפרידה חזרתי לבית של אמא, גם כדי לעזור לה וגם כדי לעזור לעצמי .
המשמעות של זה היה לעבור לעיר אחרת ולהתחרק מהכל. אז הנה. התרחקתי
אבל אני מרגיש כלכך רחוק, שאולי הלכתי לאיבוד ומרגיש שאין לאן לחזור.

נהייתי אדיש להכל ולא מרגיש שום דבר שיכול למלא אותי. אני משתדל להמנע מסמים ואלכוהול כי אני מודע שזו רק בריחה מהמציאות. אני משתדל להתקרב לאנשים ותמיד אני מוצא את עצמי מתרחק. גם אם זה איזה שיחה טובה או התחלה של אמון כלשהו. פתאום זה מתרסק בבום.

אני מגיע לעבודה ואין לי חשק להיות שם. מרגיש שבא לי להקיא את המקום הזה. הבוס שלי אומר שהעבודה עושה לי טוב כי אני "בורח לעבודה" . אולי יש בזה משהו ובזמן העבודה הראש שלי שקוע בעבודה ואני לרגעים מסויימים מתעלם מהצרות

אבל זה לא מחפה על הריקנות. על זה שאני חוזר הביתה יום ביומו ושם מסתיים היום שלי. אם זה שאין לאן לצאת , אם זה שכולם פתאום נהייו עסוקים בתחת של עצמם. ואם זה יכולת החיבור המדהימה שלי וההתנקות המדהימה עוד יותר.

לא מזמן הגיעה אלינו לעבודה מישהי חדשה. היא מלאת אור ונראית טוב ואני לא אשקר אם אומר, שהיא אפילו הצליחה להחזיר לי מעט אופטימיות.
העניין הוא כזה, היא הייתה לפני חתונה וביטלה אפשר לומר ברגע האחרון. מצד אחד אני נורא מנסה להתקרב אליה אבל מצד שני מנסה גם לתת את הספייס שצריך.

בסך הכל נראה שהיא לא כלכך שמה עליי וזה גם נורא ניתן להבנה מצידה. מצד שני אני מפחד שאאבד את ההזדמנות שלי ואמשיך להרגיש את תחושת הפספוס התמידית הזו שבתוכי.

מרגיש שלחיים האלו כבר אין משמעות. אין טעם. בשביל מה שווה להמשיך? אם מהעבודה נמאס , בזוגיות לא הולך. וחברים כבר אין מה הטעם?