אני תמיד הבעיה אני תמיד הטמבל אני תמיד המוזר אני תמיד האפס אני תמיד המגעיל

נמאס לי , אני מוציא בשביל לפרוק.
אני תמיד הבעיה אני תמיד הטמבל אני תמיד המוזר אני תמיד האפס אני תמיד המגעיל.
זה לא היה תמיד ככה.
אין לי חברים , ולא בגלל שלא ניסיתי , בגלל האופי שלי, אני פוגע באנשים בלי כוונה.
או שאני לא פוגע ואני לא יודע , בכל מקרה אבא שלי אומר לי את זה .
אין לי אמא מגיל קטן , ואני לא זוכר את האופי שלה אני לא מכיר אותה :(.
אבא שלי נתן לי הכל מגיל קטן.
ונתן לי לחוות ילדות נפלא , למרות שהיו קטעים בגיל 18 שהתחלתי קצת להיפגע ממנו.
בעיקר זה היה על חילוקי דעות שהיו לנו.
שהגעתי לצבא היה טוב היה לי חברים המפקדים אהבו אותי ככה במשך איזה 6 חודשים.
אחרי איזה 6 חודשים דברים ישתנו והיו לי ולמפקדים שלי חילוקי דעות שהרסו את הקשר.
אבל חברים היו לי ואפילו יותר, נהייתי הכי מקובל בצבא במשך 11 חודשים.
יצאתי לקורס של 4 חודשים וגם שם הייתי הכי מקובל ישר.
איך שהגעתי כולם היו חברים שלי כולם הכירו אותי , הקשיבו לבדיחות שלי שעות, הזמינו אותי לצאת איתם להיסתובב איתם הכל.
היה לי בעיה אחת עם המפקדת שגם שם היו חלוקי דעות והמפקדת רצתה להעיף אותי מהקורס.
אבל החברים עזרו לי וגם המפקדים האחרים.
בסוף היא הצליחה והעיפה אותי על שטות גמורה.
רשום בתופס שהעיפו אותי , שכל הקורס הייתי בסדר רק בגלל מה שעשיתי בשבוע הראשון של הקורס , אז המקרה הזה יכול לחזור על עצמו בעתיד אז העיפו אותי בגלל זה בסוף הקורס והייתי כמו דג לא החלפתי מילה עם המפקדת אפילו יותר מזה קראתי לה לשיחה באמצע הקורס וביקשתי סליחה הסברתי את עצמי והיא פשוט לא סלחה.
הקצינה הביאה לי תופס שרשום בוא שאני חייל בסדר ושהראתי הישתדלות בסוף הקורס ושהיא ממליצה להחזיר אותי בשביל שאני יסיים את הקורס.
חזרתי לגדוד מאוד מבויש , הרגשתי שהרבה אנשים שאוהבים אותי ושאני חשוב להם אכזבתי אותם.
אבל החברים קיבלו אותי .
לאט לאט התחיל להיות חילוקי דעות גם איתם ויצא מצב כזה שכל סוף השרות שלי כולם שנאו אותי , אנשים בודדים שריחמו עלי באו להיות איתי לפעמים.
היו רבים איתי כל יום , מקללים אותי , מנשאים לדפוק אותי להישאר שבת והרגשתי ממש לבד , לא שיתפתי את זה עם המשפחה ועם החברים מהבית כי התביישתי שהמצב כזה.
שהישתחררתי הרגשתי שהצבא מוציא אותי לאזרחות מקולקל .
ניכנסתי בסדר יצאתי מקולקל.
הרגשתי שאני לא בסדר ועכשיו שאני אחרי על החיים שלי אני חייב לעשות הרבה כסף אני חייב להיסתדר בהם.
לא טסתי לחו"ל וישר הלכתי ללמוד את המקצוע הכי מבוקש בשוק.
הייתי משוחרר איזה חודש וחצי חודשיים ואז ישר התחלתי ללמוד.
שהתחלתי ללמוד , נזהרתי מלדבר ומלהכיר אנשים.
אבל אחרי איזה כמה שבועות התחלתי יותר להיפתח והכרתי והיסתדרתי.
היה בסדר . הישתדלתי לא לריב עם אפחד ולהיות בסדר עם כולם.
הקדשתי את כל חיי ללימודים , לא יצאתי למסיבות , בקושי יצאתי, לפעמים מפגשים עם חבר ישן וזהו.
התחלתי גם לעשן קנאביס ועם זה כייף לי אני רגוע והכל טוב.
יש בעיה אחת .
מה שקרה לי בצבא קורה לי גם בלימודים , רק שהפעם מתעלמים ממני ופוגעים בי.
פשוט החזקתי את כל הרע שהיה לי בצבא בפנים.
וביום אחד הוא יצא , על כולם.
והפעם יש מצב שאני מצדיק אותם.
הבעיה שלי כרגע בחיים היא שאין לי חברים , יש לי הרבה שונאים .
אבל אני מתעלם מזה ואני ממשיך להשקיע בלימודים.
אבל זה פשוט בלתי אפשרי , כי אפחד לא אוזר לי וכולם אוזרים לכולם.
ורק אני לבד.
המרצים לא אוהבים לדבר איתי ושאני שואל שאלה הם לא עונים לי , חלק מהם צחקו עלי והביכו אותי , חלק מהם מתעלמים ממני במבחנים שאני מרים את היד לשאלה.
ולאלה שמצדדי המרצים מגלים להם את התשובות.
ושהמרצה חייב לבוא אלי הוא לא עונה לי על השאלה ופשוט מסתובב.
אין לי כוח למלחמות האלה ואין לי איך לצאת מהם.
פעם אחת דיברתי עם המזכירה על זה , והיא פשוט התחילה לצעוק עלי , היא אומרת שזה בגלל הטון דיבור שלי, אבל שאלתי אותה שאלות ענייניות, לא העלבתי אותה ולא פגעתי בא אני כבר לא מסוגל.
ורק שהראתי לה שאני עייף ואין לי כוח שתחנך אותי היא הסכימה להוריד מהאגו שלה ולענות לי על השאלות , של מה אני עושה עם המצב הזה בלימודים.
בכל מקרה אני צריך לכתוב מכתב למנהל עכשיו ורציתי לפרוק אז פה פרקתי , תודה לכולם.
אשמח לשמוע חוות דעת .