אז ככה. שנה ראשונה שלי לא באמת ידעתי מה הולך לעבור עליי בהמשך..היה סבבה.. עד שהתחלתי להבין איפה אני נמצא ועד כמה שאני לא סובל את המקום הזה.
התחלתי להתייחס יותר לכל מה שקורה לי שם, כל יום הייתי קם בבוקר בידיע שאני הולך "לבלות" כמה שעות חשובות מהיום שלי עם מורות כאלה אטומות שלא באמת יודעות משהו חוץ מלצעוק עלייך ולא לשאול אם קרה משהו, וכן זה העבודה שלהן אבל זה לא אומר כלום. כל פעם שהייתי מגיע לבית ספר הייתה לי הרגשה ממש מעצבנת. אתה מעביר את היום בסביבה של ערסים מעצבנים שנמצאים בעל פינה, אתה הולך שם ומרגיש לא בטוח, אשכרה כאילו אתה מפחד שאיזה מישהו יבוא וירד עלייך, ישים לך רגל או יוריד לך את המכנס בשביל הצחוקים עם החבר'ה (שדרך אגב קרה לאח שלי ליד הקיוסק). תחילת שנה שנייה, אחרי שחבר טוב עבר בית ספר, רבתי עם החבר השני שלי, בגלל שעשיתי טעות עם ילדה שאני מאוהב בה.. פשוט הראתי לה שיחות שלנו והיא דיברה איתו על מה שהיא ראתה וככה הוא גילה..אני מתחרט על הרגע הזה..כזה חסר עמוד שדרה, חלש.. "בוגד" בחבר טוב שלי איזה דרך להתחיל את השנה. שלושה חודשים הייתי לבד בהפסקה..שמעתי מוזיקה (דווקא היה נחמד) שלושה חודשים בלי אף אחד..באותה סביבה שתיארתי..אבל אז הוא בא ודיבר איתי..והוא השלים איתי אבל לא בטוח שהוא סלח לי. במשך השנה התחלתי יותר לדבר עם החבר שעזב שאז הכיר לי עוד חבר..כבר הכרתי אותו פשוט אף פעם לא דיברנו..היה לי ממש כיף איתם ושמתי לב שאיתם אני באמת מרגיש טוב, יותר כמו שרציתי..ואז עלתה לי מחשבה לראש על לעבור לאותו בית ספר שהם נמצאים ,אחת הסיבות שאני רוצה לעבור זה בגלל אותה ילדה שאני מאוהב בה. חצי שנה של דיבורים ושום דבר לא התממש.. מסיבה אחת פשוטה, אני מפחד לדבר על זה עם ההורים שלי ,למה? כי אני מפחד מהתגובה שלהם.. אני מפחד מהמילה "לא". עוד מעט נגמר החופש ואני לא יודע כבר מה לעשות..אני מגזים בזה שאני רוצה לעבור? לא יודע..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות