אז אני בנאדם ממש מתוסבך, המון בעיות של חוסר ביטחון ודימוי גוף ובכלל המון שנאה עצמית. כל החברים שלי הם אנשים מעניינים ומגניבים שעברו הרבה בחיים, ועם הרוב אני מדברת די בפתיחות על הבעיות שלי (בין היתר כי זה ברור- אני מעדיפה שישמעו אותן ממני ויבינו שיש לי מודעות למצב ופתיחות בנושא מאשר שיחשבו עליי דברים מאחורי הגב).
העניין הוא ששמתי לב שאני משקרת על דברים באופן אוטומטי, לא יודעת אם זה כדי להיראות מעניינת ומורכבת יותר ופחות שטחית, או סתם כדי לתת מעין הסבר לבעיות הכלכך נדושות ומוכרות שלי ולתת להן יותר משמעות, לפחות בראש שלי.
כך למשל אני מדברת על הפרעת אכילה שהייתה לי. יש לי הפרעת אכילה מסוג אחר ולא קשור בשום צורה, אבל לפעמים בשיחות עם אנשים אני מזכירה בצורה די רגילה שזאת הייתה התקופה של הפרעות האכילה שלי או כל מיני כאלה, תלוי בנושא השיחה. אני לא מפרטת כלום וזה לא נשמע כאילו הייתי אנורקסית או משהו רציני, אבל אני פשוט מזכירה את הנושא.
שלא תבינו אותי לא נכון, כן היו ויש לי בעיות בנושא. כל הילדות הייתי רזה ובסביבות כיתה ז פיתחתי אובססיה לנושא, הייתי על גבול התת משקל ועדיין הרגשתי שמנה, הרגשתי שאני בתחרות עם האחרות ואני צריכה להיות הכי רזה. עם השנים לא הצלחתי לעשות כלום (אם כי היו ניסיונות לדיאטות והקאתי ממש קצת פעמים אבל היה לי קשה). השמנתי והשמנתי עד שהיום אני במשקל "בריא" (במצב הכי גבוה הייתי 61 קג על 165, עכשיו בסביבות ה56-57). הייתי במשך שנים בוכה על כמה שאני שמנה וכמה שאין לי סיכויי להצליח לעשות עם זה כלום ושאלתי עשרות שאלות, גם באתר הזה. ועדיין, לא עשיתי כלום עם זה ולא הרעבתי את עצמי או משהו אז זו לא באמת "הפרעת אכילה" אלא משהו יותר נורמלי שאני בטוחה שקורה ליותר מידי נערות היום.
כרגע אני לא מרגישה מדהים עם הגוף שלי או משהו אבל המצב קצת יותר טוב אם כי עדיין יש לי את כל הבעיות שכתבתי קודם..
ממש מעצבן אותי שאני ממציאה שקר והולכת איתו ככה בכזאת קלות.. זה רע? להפסיק עם זה באמת? ואיך? תודה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות