מרגישה קפואה וחסרת מוטיבציה, רוצה למצוא משהו שיעשה לי טוב עד הגיוס

השנתיים האחרונות כללו שינויים קיצוניים מאוד בחיים שלי שאני לא כ"כ יכולה לפרט עליהם.
כרגע אני לפני גיוס, בעיר חדשה בפעם השנייה בשנתיים האחרונות(לא מבחירה שלי), ויש לי בן זוג מושלם במערכת יחסים אוהבת כבר שנה וחצי.
אני מרגישה בזמן האחרון חוסר סיפוק וחוסר מוטיבציה.
בתיכון עבדתי המון כדי לדאוג לעצמי לכסף, ורק עכשיו כשסיימתי י"ב יכולתי להרשות לעצמי להתחיל ללמוד נהיגה, כי אני משלמת על הכל מכיסי ולא יכולתי לשלב כ"כ הרבה בזמן הלימודים.
עברתי עיר ואני צריכה למצוא מורה נהיגה חדש, אבל אין כאן אף אחד שאני מכירה ויכול להמליץ לי על מורה (לעומת העיר הקודמת שלמדתי אצל מורה שלימד חברים שלי), ואני קצת חוששת סתם למצוא אחד רנדומלי באינטרנט כי עם כמה שזה נשמע מטופש אני קצת מפחדת מהטרדות מיניות בקטע הזה אחרי סיפור מסוים ששמעתי.
בכללי קצת ירדה לי המוטיבציה כי אני יודעת שלאבא שלי לא יהיה כסף לשלם לי על ביטוח לרכב וממילא אני לא אנהג איזה נצח גם כשיהיה לי רישיון, ואני לא אוכל לשלם את חלקי בביטוח כי אני אהיה בצבא עם משכורת על הפנים ובלי יכולת לעבוד.
אני פשוט קפאתי והפסקתי ללמוד שזה חבל על כל ההשקעה שלי עד עכשיו, ובכללי רישיון זה חשוב ואין סיבה לדחות את זה למתי שכבר לא ישאר לי זמן.
בנוסף עבודה, איך שעברנו עיר מצאתי עבודה חדשה במשרה מלאה, והיא הייתה מאוד מלחיצה ותובענית ולא כ"כ התאימה לשלב שאני נמצאת בו אז התפטרתי, ורק שבוע הבא אוכל לחפש עבודה חדשה כי אני בקרוב עוזרת לקרוב משפחה שלי לכמה ימים בעבודה זמנית.
פתאום הגעתי למצב שנתקעתי. אני לא רגילה לא לעבוד. אני גרה רחוק מכל החברים שלי חוץ מבן הזוג שלי, אבל הוא בצבא והיציאות שלו קצת מסובכות להסברה. אנחנו כן מתראים די הרבה וכמה שאפשר אבל כשהוא בבית מן הסתם הוא צריך גם זמן לחברים ומשפחה.
אז אני כבר תקופה לראשונה בחיי פשוט לא עושה כלום עם עצמי, מה שלא מתאים לי. תמיד הייתי עמוסה ובלחץ של זמן ועכשיו אני פשוט בודדה ומשועממת, אני חייבת לחזור לעצמי ולחזור לשגרה, אבל אני מרגישה שרק עבודה ולימודי נהיגה זה לא מה שישנה את התחושה הזאת, אני צריכה משהו לעצמי.
פעם עברתי דברים מאוד קשים, אבל באותן תקופות הייתי יצירתית בטירוף, הייתי כותבת שירים, סיפורים קצרים, קטעים, מאמרים, הייתי מצלמת ומעצבת בפוטושופ. בזמן האחרון אני פשוט ריקה, אני מרגישה שאני כבר לא טובה בכלום ולא נהנית משום דבר, שכבר אין לי תחביבים. אני רוצה משהו מעשיר, אני רוצה להרגיש תשוקה למשהו כמו פעם, אבל אני פשוט סוג של קפאתי על שמריי ונשארתי תקועה במקום.
אני מתגייסת רק בדצמבר ואני כבר ממש מחכה לזה. אני ממילא בעיר חדשה שאני לא מכירה בה אף אחד, אני ממש צריכה שינוי מסגרת ואנשים חדשים, ומסגרת כזאת ולחץ זה לא באמת בעיה בהתמודדות בשבילי. אני גם הולכת ליחידה מסווגת ודי מיוחדת ואני נורא רוצה להתחיל וזה נראה כ"כ רחוק, ועד אז אני חייבת למצוא עבודה ולטחון משמרות, וגם לצאת מהתקיעות שלי, למצוא מורה נהיגה חדש ולתת בראש עד שאגיע לשלב הטסטים, אבל אני פשוט קפואה. מתי שיש זמן אני נוסעת לעיר המקורית שלי בה גדלתי ונפגשת עם חברים ושם אני מרגישה חיה ושייכת, אבל עכשיו הרבה התחילו שנת שירות ומכינות והתגייסו אז זה גם כבר פחות אופציה.
אני נורא רוצה להרגיש שיש לי מהות ותשוקה ומשהו שהוא פשוט שלי, ולא להיות תלויה ביציאות של חבר שלי וחברות שלי בשביל שיעלה לי קצת חיוך על הפנים.
מה אני יכולה לעשות?