אני מוזר ולא קשור לסביבה שלי, נגמר לי האוויר ואני בין החיים למוות...

שלום לכולם.. אני לא כאן כדי לקבל עצות , רק כדי לפרוק קצת את מה שיושב אצלי בבטן , בתקווה שישתחרר קצת החוצה כל המחשבות.. כבר כתבתי פה פעם , תמיד זה היה אחרי שנכנסתי לאותו חור שרואים בו רק שחור.. הפעם אני רושם את זה צלול.
אולי זה יהיה טיפה ארוך..

כל החיים שלי זה בלבול אחד גדול , בלבול בזהות שלי , בלבול במי אני , במה אני , איך להתנהג..
אני מוזר.. אני אדם מוזר, לפעמים אני מתחיל לחשוב שאני עב"ם.. אני פשוט שונה כל כך מכל האנשים סביבי שאני כבר לא מבין את ההיגיון מאחורי זה , הכל מוזר בי , הפנים , הגוף , הזקן , השיער.. וואלה אני מודה.. הבעיה העיקרית שלי בחיים ששורטת אותי זה המראה המוזר שלי.. לא יודע איך הגיוני שנולדתי עם עור כל כך מוזר , עם שיער כל כך מוזר , עם הגבות המוזרות האלה.. עם הזקן המוזר הזה , הכל פשוט נראה שונה מכל אדם שתראו.. אני לא יודע להסביר את זה פה , אני מרגיש כאילו אני באתי מעולם אחר.. אני כל כך לא קשור לסביבה שאני נמצא בה , כל החברים שלי אנשים שמבסוטים על עצמם.. אין להם את הדאגות האלה אבל אני מה ? אני חי בחרא.
מזמן כבר אני לא מנסה להצליח עם אף אחת כי אני פשוט לא רואה את זה קורה , אני מתאמן בחדר כושר ורואים תוצאות , להגיד את האמת ? לא העלה לי בשיט את הביטחון העצמי שלי.. הכל עדיין מרגיש מוזר! פייסבוק גם , אין תמונות , אני לא אצא לטיול רק כדי שלא להצטלם או לפחות שלא יחפרו לי להצטלם.. לא רוצה זכר לתחושות המגעילות האלה , של השונות הזאת.. של להרגיש אדם כל כך שונה מהסביבה הכל כך רגילה הזאת.
זה לא עניין של יופי , אני לא מבקש להיות יפה או חתיך , לא חיפשתי את זה בחיי.. מאז שאני ילד קטן , התחושה של השונות הזאת מלווה אותי והרצון והרדיפה להיות כמו כולם שרטה אותי , הביאה אותי למצב שנדפק לי השכל כבר.. ולהגיד את האמת ? נגמר לי האוויר , נגמר.. מילא הייתי חי עם עוד אנשים כאלה כמוני , אבל הכי קשה להיות אחד , לבד , כשאין עוד אף אחד כמוך , אפילו אני לא מרגיש כמו עצמי כי ההתנהגות שלי כלפי חוץ היא לא של אדם מוזר , אלא של אדם מן השורה.. ששמח שמבסוט שבביטחון מדבר.. רק שלא יודעים שבפנים אני בוכה.. בוכה על כמה אכזר הגזירת גורל הזאת של להוולד ככה.
בקיצור תודה למי שקרא.. אני מפה אמשיך לחיות את החיים בכף הקלע..