אני בן 17.5 בכיתה י'ב, כל השכבה בני 18 (אני קטן יחסית), בקיצור כולם סיימו לגדול.
אני מרגיש כלכך רע. בכל פעם שאני יוצא עם חברים אני מרגיש כמו ילד לידם.
אני 169, לא הכי נמוך, אבל ללא ספק לא גבוה. עשיתי טעויות לפני כמה שנים...לא אפרט...אך אני יודע שהן פגעו בי בצמיחה (הייתי אמור להיות גבוה יותר, לא בהרבה).
את השנים של הגדילה שלי בזבזתי על שטויות וניסויים, ועכשיו? גם כל ההון שבעולם לא יקנה לי ולו סנטימטר אחד.
מהגן ועד כיתה י' תמיד הייתי גבוה מהממוצע. אבל עכשיו? אני מרגיש כמו אפס. כזה נמוך ומסכן. תמיד צריך למתוח את עצמי במסדרונות בית הספר.
אני משלם על הטעויות שעשיתי בחיי, בביטחון העצמי שלי, ובדימויי העצמי שלי.
תסכימו איתי, הרי העולם נהיה כלכך מאתגר ותחרותי, ומתאים רק לגבוהים....
מי יקשיב לי בכלל? מי יקבל את המרות שלי בצבא? מאחד שנמוך ממנו? ילדים אשר קטנים ממני בכמה שנים מסתכלים עליי מלמעלה.
חברים שלי קוראים לי אלף( elf, שדון), גמד גינה ו לפעמים אומרים סתם "איזה נמוך אתה", ככה בצחוק...אני כלכך אוהב להסתובב איתם אבל כל ירידה כזאת זה כמו עוד חץ שנכנס לי ללב ופוגע בדימוי העצמי שלי.
ועוד לא דיברנו על בחורות. כשבת אומרת לך יא נמוך בא לך פשוט לרסק משהו (ואמרו לי פעמיים). איזה בת תרצה חבר נמוך? שהיא לא יכולה ללבוש עקב ליציאות...
חבל שכולם מקדישים כלכך הרבה לגובה, כאילו רבאק זה בכלל לא משליך על האישיות של הבנאדם ועל מה שטוב בו, אז למה זה כלכך נחשב?
אני מרגיש כלכך רע עם עצמי...
בקיצור, הייתי צריך קצת לפרוק מהמחשבות שלי, אשמח אם תענו בכנות ולתמדו אותי איך להסתכל על הדברים בצורה אחרת.
בנות תכתבו מנקודת המבט שלכן מה אתן חושבות על נמוכים, זה יעזור לי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות