שלום לכולם,
אני אתאר לכם את אופן הגמגום שלי.
זהו גמגום שלא נראה לעין, כלומר אני יכול להיות במפגש עם חברים ואף אחד לא ישים לב.. אני אדבר כרגיל. זה גם לא גמגום של חזרה על הברות או צלילים.
אבל בכל זאת, 'פנימית' יש אותיות שלפעמים אני לא מצליח להוציא.
קצת קשה לי להסביר את זה.. לא יכול למשל להגיד מילים שמתחילות באחת מהאותיות האלו, (אלא) אם האות באמצע המילה. משהו מסובך
מנגד, לעתים בלי לשים לב אני אכן אומר את המילים או האותיות שקודם לא הצלחתי לבטא, כי כנראה לא חשבתי בכלל על הגמגום ופשוט דיברתי..
למשל פעם אחת אני יכול לומר חופשי את המילה 'תודה' [ת']
אבל פעם אחרת משום מה לא.
ויש עוד כל מני דברים... אין מה לפרט.
גם לפעמים יש כל מני פאשלות.. אבל בסדר, מתמודד
אני לא יודע איך זה עובד אצלי!
זה משהו גנטי כנראה, כי גם האחים שלי כמוני (במצב הרבה יותר קשה)
*בנוסף גם תהיתי האם שינה מרובה מובילה לתוצאות טובות יותר בדיבור? כלומר אם אני אישן שעתיים בלילה אז יהיה לי כזה קשה לדבר ורועד ותקיעות יותר, ואם 12 שעות אז יותר חלק? או שזה סתם פסיכולוגי? תודה למשיבים*
לסיכום אני לא יכול לקרוא לחלוטין טקסט שיביאו לי, אני לא יכול לדבר חופשי ולומר מה שבראש שלי, לעתים אני צריך למצוא מילות נרדפות תוך כדי..
בדרך כלל אם זה לפנות למישהו שאני לא מכיר ולשאול משהו אז בכלל חסום!
זה סוגר לי כל כך הרבה דלתות אני מניח,
מה לעשות? במה אני כן יוכל לעבוד, משהו שלא מצריך דיבור? יש משהו כזה בכלל?
אני לא רוצה שזה יקרה לי.. עבודה שיש לי כל כך הרבה מוטיבציה אליה אבל בגלל מגבלה לא אוכל לעסוק בה. (רפואה למשל)
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות