מישהו למד בבית ספר שהוא לא ממלכתי? איך להתקבל? האם זה מתאים לי בכלל?

אני גרה באזור המרכז, לומדת בבית ספר ממלכתי רגיל, השנה בכיתה ח ועוד 4 חודשים אני אהיה בת 14.
תמיד הרגשתי שהמסגרת חינוך שהוקצבה לי לא מתאימה לי. אני תמיד הלכתי לבית ספר כל יום בתחושה של ״יופי, עוד יום של סבל״. תמיד השתעממתי והרגשתי שהחומר לא מתאים לי, הממוצע ציונים שלי יחסית טוב אבל התחלתי להדרדר בלימודים מהמחצית השנייה של כיתה ז.
כל שנה אמרתי לעצמי מחדש, זהו, עוד שנה חדשה, יש לי מחברות חדשות, ספרים חדשים, אני יכולה לעשות את זה ולעבור את השנה בשלום.
בחיים לא הצלחתי.
תמיד פה ושם היה מורה שהעיר, למה את לא מרוכזת בשיעור? למה את לא מעתיקה? בגלל שאת עסוקה בלפטפט כל השיעור קיבלת ציון נמוך במבחן. אני מרגישה כלואה. אני לא יכולה להמשיך יותר בחינוך רגיל.
אני לא יודעת לאיזה מסגרת אני מתאימה, אבל בוודאות לא לזאת. אני פשוט לא יכולה לשבת במשך שלוש שעות ולהקשיב למורה מסבירה את אותו הדבר בחוסר עניין וזלזול.
אני מרגישה שיש לי פוטנציאל שאני לא עושה איתו כלום. אני לא יודעת אם בית ספר פרטי יתאים לי ומבחינות פיננסיות אני לא חושבת שאני יכולה.
אמא שלי לא עובדת. אבא שלי איש מבוגר (50+), איש הייטק. תמיד ההורים שלי חיים בפחד שהוא יפוטר בגלל גילו.
הוא מרוויח הרבה מהממוצע, ובאמת שאני מודה לו יום יום על זה.
אבל בגלל סיבות כאלה ואחרות, (אני לא אפרט, אני רק אגיד שיש לי אח קטן עם חירשות ואוטיזם, לא מתפקד יחסית לגילו [10.5] ) אז רוב הזמן הם עסוקים בלטפל בו ולדאוג לצרכיו בלי לדעת מה הוא באמת צריך. כך יוצא שאני ואחי הקטן (הוא בגילו, הם תאומים) מקבלים פחות תצומת לב.
כתוצאה מכל אחרי שבית הספר היסודי שלי נסגר אחרי שנתיים שלמדתי בו (זה היה בית ספר נהדר, חינוך ברמה מאוד גבוהה, יחס, הקשבה, תחומי העשרה, פשוט נהנץי לבוא לשם) הם שלחו אותי לבית הספר השני הכי קרוב, שהוא במילים עדינות חרא בית ספר. היינו 42 תלמידים בכיתה. לא יכלו לפתוח עוד כיתה כי לא היה מקום לעוד כיתה. הלימוד היה גרוע, פשוט אחרי חצי שנה שלמדתי שם אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להחליף בית ספר, שלא טוב לי שם. היא כמובן לא היתייחסה, ואת האמת, רוב הפעמים אני מכבדת את זה, כי היא עסוקה בלמצוא מסגרת לאח שלי או לנסות למצוא עבודה, אבל בחלק מהפעמים היא פשוט הייתה עייפה מדי אחרי קניות. היא תמיד ידעה שלא טוב לי, פשוט היא לא רצתה עוד דברים על הראש.ידעתי שאבא שלי עובד, ולא רציתי להטריד אותו. בכיתה ו התחלתי הידרדרות משמעותית, כי פשוט נמאס לי. נמאס לי ללמוד. ואז פתאום ההורים שלי התחילו לשים לב שאני עושה בעיות, אבל הם לא ביררו לעומק והשאירו אותי באותו בית הספר. אח שלי הקטן מתקשה יותר ממני בלימודים. הוא לומד באותו בית הספר. הוא קיבל את כל מה שרציתי, מורה פרטי שיעזור לי, טלפון חדש, והרבה יחס. תמיד אמא שלי תירצה לי שזה בגלל שהוא עם קשב וריכוז, והוא שונה, אז צריך לתת לו יותר יחס. תמיד התעצבנתי בגלל זה. הרגשתי מופלית ותמיד אמרתי להם כמה אני סובלת בבית הספר. השנה כבר נמאס לי. לא רציתי יותר ללכת למקום שלא כיף לי להיות בו. הבנתי שבית ספר ממלכתי זה לא בשבילי. אני לא יודעת לאיזה בית ספר אחר ללכת, הבית הספר היחיד שהוא לא ממלכתי באזור שלי הוא בעיר אחרת, אני לא יודעת לגבי מחירים, אבל אני יודעת שיש אפשרות לקבלת מלגה/הנחה בתשלום. הבית ספר הזה הוא עד כיתה ט. אין תיכון שהוא לא ממלכתי באיזור. אם אני אצורף לשם רוב הסיכויים שזה יהיה רק לשנה הבאה.
מישהו למד בבית ספר שהוא לא ממלכתי ויכול לספר לי איך הוא הרגיש שם? איך להתקבל? האם זה מתאים לי בכלל?