אני אוהבת את ידיד שלי, אבל יש לו חברה! מה לעשות?

אוקיי אז ככה: אני בכיתה ח'. כשעליתי לחטיבה בכיתה ז' הכרתי המון חברים חדשים וביניהם את ידיד שלי... אפילו כבר הידיד הכי טוב שלי, החבר הכי טוב שלי! יש לנו חברות אמיתית. אז באמצע-תחילת כיתה ז' הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. יותר נכון רשם לי בהודעה, ואני כביכול "אילצתי" אותו להגיד את זה כששאלתי אותו מה הוא מרגיש לגבינו, כי ידעתי את זה מחברה שלי שדיברה איתו לפני כן..לא משנה! אז אני לא אהבתי אותו (חיבבתי אותו בתור ידיד..!) ודחיתי אותו. (לא בצורה מגעילה או משהו כזה.. פשוט אמרתי לו שאני מחבבת אותו לא בתור בן זוג..).
אבל פתאום, בתחילת שנה, קצת אחרי יותר נכון, גיליתי שאני אוהבת אותו! פתאום! וקראתי מאמרים באינטרנט על איך אני יודעת שאני מאוהבת וכל זה, וכל הסימנים הצביעו על תשובה חיובית- אני אוהבת אותו. ועד עכשיו אני מבולבלת ועדיין לא בטוחה ב-100%.. גם עד לא מזמן הייתי עוד בסוג של הכחשה בפני עצמי, וכמובן בפני החברים שלי שלא מעט מהם שאלו אותי לגביו ואם אני אוהבת אותו.. גם אמרו לנו הרבה פעמים שאנחנו ממש מתאימים וכל זה..
מה שעוד מקשה על כל הסיפור הזה, זה שיש לו חברה, מבית ספר אחר, בערך מלפני שבועיים, אולי קצת פחות.. כמובן שהוא עוד סיפר לי לפני זה שהוא עוד אוהב אותה (זו אקסית שלו שהייתה איתו ביסודי). אני התבאסתי שהוא אמר את זה כי א. אהבתי אותו (אבל עדיין לא ידעתי את זה) ו-ב. כי עד אז הרגשתי שהוא נותן לי תשומת לב גדולה, ועכשיו זה פחת.. לכן אולי לפני כן לא הרגשתי את מה שעכשיו אני כן מרגישה..
בנוסף, גם תמיד הקשר שלנו היה ברובו בהתכתבויות בהודעות טקסט (עכשיו פחות). ולמה? כי אם אנחנו מדברים פנים מול פנים אז או שאנחנו צוחקים ולא מדברים ברצינות או סתם ככה ברגיל, או שהוא מעליב אותי (וזה קורה הרבה, הוא לא רגיש במיוחד אם לומר את זה בעדינות!!!), או שאנחנו פשוט שותקים! נוצרת שתיקה מביכה כזאת... ואז כל אחד הולך לדרכו, אם יכולנו! היו סיטואציות שהיינו רק שנינו נגיד ראינו אחד את השני ביציאה מהשער כשנגמר בית ספר ואז המשכנו ללכת ביחד לתחנת האוטובוס, ולא אמרנו הרבה.. פשוט המשכנו ללכת ולא היה לנו איך להתחמק..
אני לא יודעת מה לעשות אני משתגעת!!! להגיד לו שאני אוהבת אותו? לחכות שאיכשהו הם ייפרדו (אם זה יקרה, נראה שהו אוהב אותה מאוד..!) ורק אז להגיד לו? לעשות משהו? אני ממש לא רוצה לשמור בבטן, אני שונאת את זה וזה עושה לי רע, ואם אני לא אוציא את זה החוצה, אני אמשיך לחשוב על זה ועליו כל הזמן בלי שאני רוצה בכלל וזה יבזבז מהזמן שלי רק על מחשבה.. אבל מה? אני גם מפחדת מהתגובה שלו.. אם זה יהרוס את החברות שלנו? אם זה יגרום לו להירתע ממני, ממה שאמרתי?
תודה רבה על הקריאה והעזרה.