לא יודע איך להתקדם מכאן ומה לעשות בעתיד, איך להתמודד?

היי, שלום לכולם.
לאחרונה, הגעתי למסקנה שאני במבוי סתום ואני לא יודע איך להתקדם מכאן בחיים האלה כי לא זכורים לי המון רגעים יפים בחיים שאותם אני אנציח בזיכרוני ואהיה גאה בהם.
מאז ומתמיד הרגשתי בודד, בין אם אני נמצא בחברת אנשים ובין אם אני לא בחברת אנשים.
בתיכון הייתי די בדיכאון, הייתי ביישן מאוד ודי סגור, חלק קטן מהאנשים שראה שאני די סגור וביישן ניסה לנצל זאת ולהתגרות בי על מנת להוריד לי את הביטחון ולמען האמת הם די הצליחו. חוויות כאלה גרמו לי להיות עוד יותר סגור ולא לתת אמון באנשים.
בתקופת הנעורים לצערי לא היו לי ידידות או חברות למרות שהיו כמה בחורות שגילו בי עניין אבל בגלל שאני לא הייתי בעל ביטחון עצמי ואמונה בעצמי לא זרמתי איתם ולא עשיתי כלום.
בתקופת הצבא דווקא פרחתי בתחום המקצועי, הייתי ראש צוות של מחלקה שמונה 15 אנשים והצלחתי לאחד את המחלקה ולתקתק את העבודה כדי שהכל ילך כשורה ונבחרתי לנהל את הצוות תוך כדי שאני ממלא את תפקידי בהצלחה.
סיימתי את הצבא לאחר תקופה של שנה + בקבע ועכשיו אני משוחרר.
לפני כחודש אבי לקח אותי לשיחה ואמר לי שהוא חושב שאני בן אדם מדהים ושיש בי כמעט את כל מה שצריך(הרבה אמרו לי שאני כריזמטי, נראה טוב, חכם ועוד שלל תכונות חיוביות) ושלא חסר לי כלום והוא לא מבין למה אני לא יוצא כל סופ"ש עם חברים או למה אני לא נפגש עם חברים או למה לא יצאתי עם חברות.
הוא אומר שלפעמים הוא חושב עליי ובא לו לבכות על המצב שלי ואיך הגעתי למצב הזה כי הוא חושב שאני בן אדם טוב שרוב בני האדם יאהבו ורוב הבנות ירצו בתור בן זוג.
אבל עדיין אני לא מבין איך הגעתי למצב הזה: יצאתי רק עם 2 חברות, עם האחת יצאתי לתקופה קצרה בה איבדתי את בתוליי, לאחר הפרידה יצאתי עם אחת נוספת לדייט ראשון שהסתיים בנשיקה אבל לא המשכנו את הקשר בגלל המרחק הגיאוגרפי.
ואת 2 הבחורות האלה הכרתי דרך אתר הכרויות :(
אני מרגיש שכל החיים האלה חולפים לידי, לא ניצלתי עדיין כלום, הכרתי כ"כ הרבה אנשים במהלך חיי אבל אין לי את היכולת לשמר קשרים אישיים עם חברים או שפשוט בתוך תוכי אני לא רוצה, אין לי מושג מה הסיבה.
אני מרגיש כ"כ הרבה החמצות בחיים והגעתי למצב שבו אני אומר לעצמי "בוא נעביר את החיים ככה עד שייגמרו כי גם ככה אני לא אהנה מהחיים כמו שאר האנשים שאני רואה אותם נהנים".
אם תראו אותי תחשבו כמו הרבה אחרים שאני מאוד מוצלח עם נשים שולא חסר בי כלום אבל בת'כלס אני מרגיש ריק מבפנים ושאין בי כלום כבר!
אני בחרתי להשתחרר מקבע ואני עדיין לא יודע במה לעבוד ובמה ללמוד ובתוך תוכי אני מרגיש שאם תהיה לי סביבה תומכת ומתאימה שזה כולל כמה חברים טובים ובת זוג אז הכל יסתדר כי הבידוד הזה בינתיים לא עושה לי טוב ואני לא יודע איך הגעתי למצב הזה כי אני אדם נורמטיבי לחלוטין ואנשים עם פחות פלוסים ממה שיש לי עשו מזה פלאים: הגיעו לעבודה מסודרת ומכובדת ויצאו עם לא מעט אנשים וגם יש להם לא מעט חברים.
אשמח לקבל עזרה כי אני לא רואה עתיד ורוד לפניי.
אשמח אם תתנו עצות מעשיות ולא סיסמאות...
תודה!