כותבת את זה כשאני מרגישה פגועה נבגדת ומעוצבנת בעיקר..
יש קטע שקורה לי שוב ושוב בסיטואציות וואריאציות שונות-כל בן שמביע בהתחלה התעניינות ומחזר אחרי,מרעיף עלי מחמאות והכל פשוט מושלם..צחוקים,השיחות זורמות ואני חושבת לעצמי זהו זה-מצאתי מישהו שיעלה לי קצת את הבטחון העצמי ויהיה שם בשבילי ברגעים הקשים..אני מתחילה להיפתח אליו ובאאאאם הוא נעלם!!!!
אחד אומר לי שהוא צריך זמן עם עצמו (?!) השני פשוט מפסיק לשלוח הודעות ואחרי חודש מתחרט על זה ונזכר בקיומי (כמובן שאני לא אחת שאפשר לשחק בה ולבוא מתי שבא לך..אז אמרתי לו שלום לתמיד) השלישי התעלם ממני למרות כל מה שעברנו ואז נזכר בי ורוצה שנקבע ללמוד וכו.. ודיי!!אני פשוט לא מסוגלת לעמוד בזה יותר,לא רוצה לצאת מהבנות שמכלילות אבל כבר אין לי שום תקווה מבנים שונאת אותם..אני אחת שממש קשה לה להיפתח לאחרים,אף פעם לא התנשקתי ואני לא יוצאת למועדונים או שותה.. ועד שזה קורה הכל נהרס.
כרגע אני ״בקשר״ עם זה שאמר שהוא צריך זמן עם עצמו,הוא לא שלח לי הודעה כבר יומיים ואני בספק אם זה יקרה בקרוב..אני כמובן נותנת לו את הספייס שהוא צריך או לא צריך זה ממש לא משנה איבדתי תקווה ונמאס לי להיפגע .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות