בעיות חברתיות בלימודי תואר, הגעתי למצב שאני מתחבא בשרותים בזמן ההפסקות

שלום לכולם !
משוטטות באינטרנט נתקלתי באתר הזה והחלטתי לעלות שאלה על המצב הדפוק שאני שוקע בוא.

נראה שאת הבעיה החברתית שלי הבאתי גם ללימודים לתואר ראשון.
התחלתי לימודים השנה בגיל 26 תואר שאני רציתי ומאוד מתחבר אליו אבל כל הנושא החברתי מעיק עליי ולא נותן לי רגע של שקט וריכוז ,אני פשוט משתגע לא יודע איך אדם בגיל שלי סובל מדבר כזה .

בתיכון גם היה בעיה אבל תמיד ידעתי איך להסתדר ולשחק אותה למרות שסבלתי בתוך עצמי יום יום ושמרתי הכל בסוד גם שבגעתי לרגעים שאני בעצמי לא יודע איך עברתי אותם.
אין לי בעיה גופנית ולא בעיה עם המראה , כנראה שלא היה לי מזל וכלים כדי להשתלב בחברה ולהשיג חברים .
אני מודע לזה שלמרות כל הקשיים החברתיים שקיימים אצלי יש לי המון דברים טובים ( בצניעות) שפתחתי ועשיתי בחיים למרות שאף אחד כמעט ולא יודע את זה כי אני ממעיט לדבר על עצמי ולא לחשוף יותר מידי.
אחרי התיכון עם כל הכאב שהיה בי קמתי והחלטתי להתגייס לקרבי , עברתי יום סיירות והתקבלתי למה שרציתי , אפילו בצבא אפשר לומר שסבלתי מבעיה חברתית ורק אלוקים ידע איך עברתי את התקופה הזו , כי להיזכר בזה זה כבד עליי.

עם הזמן שעבר החלטתי להירשם לתואר 1 ולפתח תחביב של כמעט 15 שנים בנגינה על גיטרה וכל מה שקשור למוזיקה אבל נראה שזה הולך להיות סיוט כי לפי איך שזה נראה בלתי אפשרי לשרוד תקופה כזו בלימודים בלי אף אחד.
בשיעורים אני יושב בסוף ומרוכז רק בעצמי ובשולחן ולא משתתף למרות שאני מאוד רוצה אבל עוצר את עצמי כי אני יודע שרק אני לבד במערכה וזה מיותר.
וקשה לי לשבת ככה בכיתה לראות איך כולם מצאו להם חברים ומצליחים להשתלב ואני משחק אותה כאילו הכל בסדר אצלי ושאני " לא צריך" אותם.

שלא נדבר על ההפסקות , עם דמעות בעיינים אני אומר את זה שאני מתחבא בשרותים ..זה שפל בשבילי לומר את זה אבל עדיף לי מלצאת בחוץ ולשבת לבד מול כולם . הדרך היחידה להשתחרר מהמחשבות ולהירגע זה שאני שותה לפעמים קצת לפני השיעור וזה טיפה עוזר לי , אני יודע שזו לא הדרך אבל הלחץ הורג אותי והגוף מתעייף מיזה.

אני לא יודע אם כדי לי בכלל להמשיך את התואר אפילו שזו רק ההתחלה .

ואם שאלתם איפה ההורים אז זהו שגם מהם הסתרתי כל חיי כדי למנוע מהם צער, ולטיפול לא הלכתי כי אני לא מסוגל לשבת מול אנשי מקצוע ולדבר ולחשוף מעצמי גם אם יתהפך העולם.
זו בעיה נפשית או חרדה חברתית או לא משנה איך תקראו לזה , אבל כרגע אפשר לומר שאני שבור נפשי ולא מוצא טיפה של נחמה......

אני יודע שאין כל כך פתרון , ובטח הרבה יגידו לך לאיש מקצוע אבל תבינו שזה לא יקרה המלחמה היא שלי ....

אשמח לשמוע אם יש למישהו לומר ולהציע לי דברים.

תודה.