התחזיתי לגבר והתחלתי עם החברה הכי טובה שלי, איבדתי אותה וחיי התפרקו

שלום לכולם, אני הגעתי לכאן כי אני באמת אובדת עצות. אני בת 22 ועשיתי את טעות חיי לפני כשנתיים בערך. היו לי חברות מדהימות באמתמכף רגל עד ראש, קבוצה של 4 בנות חברות ילדות שכל אחת מהן הייתה מדהימה בפני עצמה, אבל בחבורה כמו בחבורה הייתה לי את החברה הכי טובה שלי מבניהן, שבה פגעתי. אין לי מושג איך הגעתי לזה שאני התחזיתי לגבר והתחלתי לפתח איתה שיחות (לא אינטימיות- כי זה היה כשהיינו אולי בנות 17) אבל של גבר ובחורה ושיניתי את הקול עיוותתי אותו והיא האמינה, דיברנו דרך המחשב והקשר הלך והתארך אומנם זה היה מול מחשב אבל היא ממש נקשרה אליו ו״התאהבה״ בו אם אפשר לקרוא לזה ככה, ובעצם כל הזמן הזה זה הייתי אני. לא שמתי לב איך הדברים הסתבכו עד לכדי מצב כזה הייתי כל כך בתוך זה שלא התעסקתי במה אני עושה ולמה, עד היום שאני חושבת על זה אני חושבת שהתנהגתי ככה כי פחדתי לאבד אותה, פחדתי שתכיר מישהו ואאבד אותה.(לכל אלה שיחשבו שהתאהבתי בה, זה לא נכון, אני אהבתי אותה בתור חברה שאף פעם כנראה לא תהיה לי) הייתי כל כך חסרת ביטחון שלא הבנתי איך בן אדם יכול לאהוב אותי ככה ולתת לי ככה מעצמו. היא גילתה לא משנה באיזה דרך שזו הייתי אני ומשם התנתק הקשר, היינו בבית ספר בזמנו ולמדנו ביחד וזה היה קשה מאוד!! ואני מזכירה שהכחשתי כל הזמן ככה שהאמנתי לשקרים של עצמי והדחקתי את זה ועברתי תקופה לא קלה עם עצמי שהבנתי מה הפסדתי והבנתי את גודל הטעות שעשיתי והבנתי שחברות כמו שהייתה לי לא תחזור עוד לעולם!!!!! מאז ומתמיד הכחשתי שזו הייתי אני עד לפני שבוע ששלחתי הודעה ותפסתי את עצמי בביצים בכדי להודות(למרות שכל הזמן הזה היא ידעה) וכל זה קרה כי פגשתי בהן שוב, ברגע שהיא לא הייתה לי מול העיניים הדחקתי והדחקתי את זה. כתבתי לה שאני מצטערת על הכל ושלא יודעת מה עבר לי בראש כתבתי לה שהיא הפספוס של החיים שלי ושהחברות הזו הייתה כל בעולם שלי וכל מיני כאלה, היא ענתה לי וכתבה לי שהיא מאחורי זה והיא מקווה שגם אני יהיה והיא מעריכה את הכנות שלי אבל שתינו יודעות שהתקופות שהיו לא יחזרו על עצמן עוד ובאמת אחרי כל מה שעשיתי לה היא יצאה בסדר איתי, מאותו יום ששלחתי לה את ההודעה אני לא מפסיקה להצטער על מה איבדתי, על כמה החברות הזאת הייתה הכל בחיים שלי, כל כך קשה לי גם אחרי שנתיים פתאום כל שיר מזכיר את דמותן את החברות הזו. אני חשבתי שיצאתי מזה ומסתבר שכל הזמן רק הדחקתי את זה ועכשיו הכל חוזר אלי. אני במצב רגשי קשה מאוד ומפחדת לא לקום מזה, אני מסתכלת המון בהודעה שכתבתי לה ושהיא כתבה לי, מסתכלת המון בזכרונות שלנו ביחד, נזכרת כל הזמן כמה עברנו ביחד (חברות של 8 שנים) ובעיקר מזכירה לעצמי שחברות כזו אני לא אמצא עוד לעולם, חברת ילדות שנתנה לי את כל העולם שלה ולא הערכתי חצי מזה...
אני בוכה כל יום מאז שנתקלתי בהן שוב זה שבר אותי מחדש פתאום אני מתחילה להבין כמה הייתי הכל בשביל מישהו ועכשיו אני פשוט כלום רק עכשיו אני מתחילה לעכל הכל. אני יודעת שעל טעויות משלמים אבל אני משלמת עליהן כבר כמעט שנתיים, מתפללת לאלוהים כל יום שיקרה משהו שיחזיר לי חלק ממה שהיה לי איתן או אותה... ותמיד יש לי את התקווה הקטנה הזו בלב למרות שאני יודעת שאין לי סיכוי... אני טיפשה... לא יודעת מה לעשות צריכה חיזוק או משהו שדומה למרות שלא מגיע לי ואני מודעת לזה...