בזוגיות חדשה ולא מפסיקה לחשוב על האקס, למה אני רוצה רק את מי שלא רוצה בי?

אני במערכת יחסים עם בחור חדש ומקסים מזה 3 חודשים. הכל היה נהדר בהתחלה למרות שהאקס תמיד היה עובר לי בראש אבל הייתי בהדחקה והכל היה באמת מושלם. האמנתי שיש לנו חיבור מדהים וסקס ממש טוב. התחלתי לצאת עם בן זוגי אחרי שנפרדתי מהחבר הקודם . עברו משו כמו 3 חודשים.. הייתי לגמרי שבורה והבחור החדש עשה לי ממש טוב במיוחד שיצאתי לכמה דייטים לפניו והיה סתמי לחלוטין. עם האקס יצאתי יותר משנתיים והיתה לנו אהבה מדהימה אבל אני כמו תמיד משו היה לי לא טוב ולא הפסקתי לחפש לו אופציות מוצלחות יותר. הבעיה העיקרית היתה שהתחלתי ללמוד והתרענו פחות ודבר נוסף הוא שלא רציתי לשכב איתו למרות שהייתי בעניין משו מבחינתי לא עבד. הסיפור נגמר בזה שבגדתי בו ונפרדתי ממנו מיד אחרי זה מהבושה ומהפחד וברור שדברים לא היו יכולים להמשך ככה. עשיתי הכל במודעות מלאה וכל החברות שלי שמעו אותי מתבכיינת שהכל טוב בינינו פרט לזה שאני חא נמשכת אליו.. אבל מלבד לעניין הזה הכל היה בינינו טוב. אני כמובן כמו נקבה טיפוסית בכיתי לו שיקח אותי חזרה כי אהבתי אותו יותר מכל אדם אחר בעולם.. אבל יחד עם זאת שנאתי את עצמי ומה זה אומר עלי שאני אוהבת מישהו כביכול ולא אכפת לי ללכת מאחורי הגב שלו לפלרטט ולהתמזמז ואף לשכב עם מישהו אחר . זה אומר שהפסקתי לכבד אותו שלא ספרתי אותו ושלא היה אכפת לי להכאיב לו. הוא כמובן לא מודע לכל הסיפור ויצא שנפגשנו כמה פעמים וישנו ביחד ושכבו גם אחרי הפרידה וזה נגמר בזה שנורא נפגעתי כי הוא לא רצה לחזור (ובצדק) כי הוא ידע שאם נחזור אני אפרד ממנו שוב. והוא צודק הוא בטוח הרבה יותר חכם ממני ושקול ואני חושבת רק עם הדחפים שלי.
אני נגעלת מההחלטות שלי וחושבת שאני בן אדם נורא ואולי זה אומר ששומדבר לא חשוב וקדוש בעיני כי איך עשיתי משו כזה לבן אדם שאני אוהבת. ועוד יצאתי בזול כי הוא לא יודע מה הסיבה שנפרדנו. גם אם היינו חוזרים אנחנו כבר לא מתאימים אני לומדת תואר והוא עובד בחיי הלילה והאמת שאין לנן כבר שומדבר במשותף אבל זה לא מפריע לי להמשיל לבכות שהוא מדהים ואני מפגרת ואנוכית.
עכשיו בנוגע לבחור החדש הוא לומד ועובד ועצמאי ןעל הנייר הכל מושלם. לטעמי הוא ילדותי והוא עולה חי על העצבים. כמו כן אני מודעת לזה שאני כלבה ואולי כדאי שאף גבר לא יתקרב אלי כי אני אהפוך את חייו לשואה גרעינית. והוא כולו טוב ותמים ואין לו מושג למה אני כל הזמן כועסת... הוא עשה לי שיחות של תאהבי אותי ותתיחסי אלי ןתראי לי שאכפת לך ואני יודעת לעשות את זה יופי. פשוט כנראה לא איתו. זה נשמע כאילו הפיתרון זה להפרד מהמסכן ולעשות לשנינו טובה, שהוא ימצא מישהי שתעריך אותו ושאני ארגע עם הגאוותנות שלי. אבל הבעיה היא שאני לא יודעת להיות לבד. ואם נפרד אני מאמינה שזה עניין של כמה חודשים עד שאמצא מישו אחר להיות כלבה אליו. אני מודעת.. מודעת לכל מה שאני עושה לא בסדר ואוכלת לעצמי ולכולם את הראש. אני לא מבינה למה אני מתנהגת ככה ואולי יותר חשוב מלמה זה איך משנים את ההתנהגות הזאת.
למה אני לא יכולה לשחרר מהאקס למרות שהתיחסי אליו כאל מובן מאליו... למה אני רוצה רק את מי שלא רוצה בי. למה אני פוגעת במי שאוהב אותי.