טוב אז ככה, אני רוני ואני בת 13 וחצי.
ההורים שלי התגרשו לפני ארבע שנים ואבא שלי "התגרש" מימני לפני שנה וחצי.
ארבע שנים היחסים שלי ושל אבא שלי מוזרים, אני זאת שמנסה ליזום פגישות, לרוב הוא פשוט אומר לי שהוא עסוק בעבודה (הוא עובד בנדלן) ומאז הגירושים הוא לא מתנהג כמו אבא והוא עסוק בילדים שלו.
שהייתי לידו כל הזמן ניסיתי להרשים אותו ולא הרגשתי בנוח להיות עצמי.
לפני שנה וחצי התקשרתי ושאלתי אם הוא רוצה להיפגש, הוא שוב אמר שהוא במשרד והוא עסוק אז בפעם הראשונה כעסתי עליו ואמרתי לו הוא תמיד עסוק בשבילי והוא פשוט ענה לי "נכון, נכון מה לעשות" אז ניתקתי לו בפנים.
הוא לא התקשר יותר.
שנה וחצי לא שמעתי מימנו.
יש לי את האמא הכי טובה בעולם ואחות הכי טובה שיש אבל קשה לי בלעדיו.
אני לא רוצה להתקשר אליו או להיפגש איתו או בכלל שיהיה שוב אבא שלי, הוא גם לא מנסה כך שזה לא משנה מה אני רוצה.
אם הכל טוב אצלי, ויש לי משפחה טובה, למה אני עדיין זוכרת אותו?
אני לא אוהבת אותו ולא מתגעגעת אליו אבל למה בכל זאת אני זוכרת אותו ומקדישה לו זמן למחשבה?
אני בכלל לא מרגישה אליו כלום אפילו לא שנאה או כעס, פשוט כלום!
אבל בכל זאת אני זוכרת אותו וחושבת עליו
זה בסדר??
חוץ מזה שאמא שלו נפטרה לפני כמה זמן, שמימנה בכלל לא שמעתי מאז הגירושים, זה בסדר שאני קצת שמחה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות