היי, אני אספר פה על בעיה שהתחילה אצלי בערך מתחילת שנה והגיעה לרמות שמקשות עליי בצורה באמת לא רגילה.
זה התחיל אצלי בערך בתחילת שנה, הייתי ילדה הרבה יותר ביישנית וסגורה והחלטתי שאני רוצה להיפתח ובאמת עד עכשיו אני בדרך טובה, הכרתי הרבה חברים וכיף לי במעמד שלי והביטחון העצמי שלי השתפר מאוד.
אבל לא יודעת מאז שהתחלתי לנסות להיפתח ולהשתחרר והכל התחיל אצלי פתאום קטע שאני סופר מודעת לעצמי, בהתחלה זה התחיל מזה שכשהייתי מדברת אז הייתי מודעת וקשובה לכל מילה שהייתי אומרת כי הייתי מפחדת לגמגם או לדבר מוזר (למרות שמעולם לא הייתה לי בעיה של גמגום), ואז התחלתי לשים לב גם לאיך הקול שלי נשמע (קול מוזר חלש ודק או קול רם שמשדר ביטחון), ועם הזמן זה התגבר התחלתי לשים לב גם לאיך שאני הולכת להבעות פנים שלי פשוט לכל דבר. אני חושבת על כל דבר שאני עושה ממש בוחנת את עצמי זה כיאלו נתפס לי במחשבה ואני לא מצליחה לא לחשוב, גם אם יש כמה דקות של חסד שאני שוכחת מזה ישר אני נזכרת שוב. אני בטוחה שזה קצת מסובך להבין אני מקווה שאני ברורה כמה שאפשר, אבל הבעיה הזאת מקשה לי על החיים בצורה מטורפת, ברמות שהתחלתי לחשוב שאולי אני משוגעת ומשהו לא בסדר איתי. אני ממש חושבת על כל תנועה כל דבר שאני עושה, זה כמו לדוגמה ששמים לב פתאום למצמוצים או לנשימות או איך מצליחים לקרוא גם כתוביות וגם לראות את הסרט, אבל אצלי זה פשוט נתפס במוח ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא אצליח לשחרר מזה בזמן הקרוב אני מאמינה, אז חשבתי אולי לעבור טיפול של היפנוזה\תרופות או כל דבר שיכול להוציא את זה מהראש שלי כדי שאוכל לנהל חיים תקינים ונורמליים. אני מגיעה הביתה אחרי בית ספר והראש שלי מתפוצץ מרוב מחשבות, זה ממש לוקח ממני את כל האנרגיה. מה אפשר לעשות? הדבר הזה נפוץ בגיל שלי או בכלל? (ומצטערת על החפירה)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות