בזוגיות עם אישה כבר שנתיים ותמיד נמשכתי לנשים, מוצא את עצמי נמשך לגבר, להיפרד?

טוב אני מניח שכבר הבנתם מהכותרת את עיקר הדברים, אך בכל זאת אפרט כי אני ממש אובד עצות.

מאז ומתמיד נמשכתי לנשים, עוד מאז שהייתי נער הייתי נתפס כגברי מאוד ומעולם לא היו לי תהיות לגבי זהותי המינית וכמו כן גם האנשים סביבי מעולם לא תהו לגבי העניין.

לפני קצת יותר משנתיים הכרתי את בת זוגתי המדהימה, אנחנו בזוגיות מצוינת ואני אוהב אותה אהבה שלא ניתן לתאר. גם חיי המין שלנו היו טובים מאוד (תכף תבינו למה אני אומר "היו") , היינו קשובים אחד לשני בסקס ויודעים מה כל אחד מאיתנו צריך לעשות במיטה כדי לספק את השני. היינו מצליחים תמיד לשמור על חשק הדדי ולגוון כמה שיותר במיטה כדי לשמור על החשק. בקיצור, כל מי שמכיר אותנו יודע שזו זוגיות מדהימה.

תמיד ידעתי שבזמן הנכון אני אציע לה נישואים וחיכיתי לזמן הנכון הזה, עד שפתאום הכל השתבש...

אחרי השירות והטיול של אחרי צבא התחלתי ללמוד, ממש כמו כולם. ומתוך כל האנשים בסמסטר היה בחור אחד, נחמד מאוד שיצא לנו ללמוד יחד בקבוצה עם עוד כמה סטודנטים לפני בחינות. התחברנו מהר ונוצר בהתחלה קשר חברי רגיל, אבל עם הזמן וככל שהכרתי אותו יותר פתאום התחלתי להרגיש שאני פשוט... מתאהב בו.

בהתחלה התכחשתי לזה וחשבתי שזה סתם איזה תסביך נפשי שיעבור מהר או איזו תופעה הורמונלית רגעית שעשתה קצת בלגן בראש. אבל זה לא הרפה ממני, אלא רק הלך והתחזק. הרגשתי שאני ממש נמשך אליו- חושב עליו רוב הזמן, רוצה לגעת בו, לחבק אותו ולנשק. הוא היה נראה בעיני סקסי ומושך למרות שבואו נאמר שדוגמן הוא לא. הוא לא שרירי במיוחד, לא כזה חתיך ולצורך השוואה- יש הרבה סטודנטים שנראים הרבה יותר טוב ממנו. אבל אני אישית הרגשתי שהוא האדם הכי חתיך וסקסי עלי אדמות, ורציתי אותו בחברתי כל הזמן. היה נורא חשוב לי לדעת מה הוא חושב עלי ואיך הוא מגיב לבדיחות שלי ולכל דבר שאני עושה.

היו פעמים שממש הרגשתי שאני עוצר את עצמי מלהתנפל עליו ולהתמזמז אתו (זה קורה גם עכשיו כשאני רואה אותו)

מבירורים אתו (כמובן שלא אמרתי לא אף מילה או רמז על איך שאני מרגיש כלפיו) הוא סטרייט לחלוטין, ויותר מזה- הוא הומופוב. הוא מתעב הומואים ומתרחק מהם כמה שניתן.

מאז שהרגשות האלה צפו אצלי הזוגיות שלי עם זוגתי החלה להיפגע. היא הרגישה שעובר עלי משהו, וההוכחה הכי טובה הייתה בסקס- לא עמד לי, והיא שמה לב שאני פחות חייתי מבעבר.

נוצר כאן מצב מורכב ביותר, כי אני עדיין אוהב אותה עד אין קץ ומחובר אליה מאוד רגשית, אבל פחות ופחות נמשך אליה מינית.

היא ניסתה בכל ניסיון אפשרי להוציא ממני מה עובר עלי, אבל הייתי מוכרח לשקר שקרים לבנים ולומר לה שזה רק העומס בלימודים וחששות לגבי העתיד או כל מיני חרטות כאלו או אחרות. אנחנו תמיד מדברים על הכל בשיא הפתיחות והכנות, אבל אני לא מסוגל לספר לה על זה כי אני פוחד בטירוף שהיא תיכנס ללחץ ותעזוב אותי.

הסיפור עם הבחור ההוא נמשך כבר כ-8 חודשים, הוא לא חושד בכלום ומבחינתו אנחנו פשוט חברים טובים, בלי שום קשר כלשהו למשהו מיני/רומנטי. בינתיים אני מורח את זוגתי בתירוצים ואומר לה שזה יעבור (למרות שזו כבר תקופה ארוכה מאוד), ומצד שני יודע שזה לא יימשך כך עוד זמן רב, היא תאבד סבלנות וזה יגיע למצב של או לספר או שהיא תעזוב אותי (כך או כך זה יגמר אותו דבר...)

.אני חוזר שוב- מבחינה רגשית אני עדיין קשור אליה מאוד ומוכן להקריב ולעשות הכל בשבילה, אבל בקושי מרגיש שאני נמשך אליה מינית.

אני מיוסר מהתחבטויות פנימיות... מה לעשות?! מה המצב הזה אומר עלי?! אני הומו וצריך לצאת מהארון ולהיפרד מזוגתי? אני דו-מיני? אולי אני לוקה באיזה פגם נפשי אחר?

אני ממש אשמח לכמה שיותר עצות וחוות דעת כי אני כבר אוכל את עצמי מבפנים ופשוט לא יודע מה לעשות... תודה!