שלום חברי AskPeople.
לאחרונה התחלתי לחשוב על משמעות החיים וגם התחלתי להבין במאה אחוז ולעכל את זה שיבוא יום ואמות. שילמדו על התקופה שלנו בשיעורי היסטוריה עתידיים, שלא יזכרו אותי, לא את קים קרדשיאן וגם לא את השירים ה"נצחיים" של הביטלס או דיוויד בואי או מדונה. בקהלת שלמה המלך אומר שהכול נשכח והוא צודק. עד ששוכחים משהו זה עניין של זמן.
זה מעציב אותי ואני נכנסתי לסוג של דיפרסיה, לא יודע עד כמה קשה. ממש עצוב לי עם עצם העובדה שיבוא יום ואמות, לא אהיה כאן יותר ולא אדע שהייתי. שלא אחיה, כאילו כלום לא היה. שאני בסך הכל זמני כל כך כי העולם היה קיים לנצח ויהיה קיים לנצח ואני פה לכלום זמן. זה מעציב אותי. בנוסף, כל הזמן יש לי פוביות ממחלות ומזה שיקרה משהו רע כמו מחבל שיגיע אלי. תודה על הקריאה.
אשמח אם תעזרו לי ותעזרו לי למצוא דרכים להשיב אלי את השמחה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות