זה פחות שאלת ייעוץ אלא סתם צורך או רצון של לפרוק ולשתף או אולי סוג של סגירת מעגל שלי עם עצמי ואיתה.
בקצרה הייתה לי חברה שנתיים ונפרדנו סופית לפני חודשיים וחצי במהלך החודשיים וחצי האלה יצא לנו להיפגש מספר פעמים אך לפני שלושה שבועות זה נגמר סופית.
ורציתי לכתוב מכתב, מכתב שלעולם לא יגיע ליעדו..
אז ביום בהיר אחד או יותר נכון בערב שני אפלולי וקר של אמצע החורף שתיתי את הצייסר הטוב ביותר, בעצם זה היה הצייסר שבעזרתו נכנסת לחיי.
התחלנו לצאת לאט ובבטחה, היה לי קצת קשה להיפתח האמת שכמו כבר שמת לב בהתחלה.
הרי לצערי אני לא הכי חזק ברגשות כמו שכבר את יודעת אבל לאט לאט במקומות הכי עמוקים הצלחת לגעת.
אבל ברגע שהדברים התחילו לזרום הרגשתי שאני מתאהב, מתאהב כמו שלא אהבתי אף פעם, הרגשתי שביחד ננצח את כולם.
ברור שלא הכל היה מושלם והיו תקופות טובות פחות אך בליבי האמנתי שביחד ננצח את הכל.
יש בך כל מה שאי פעם רציתי בבחורה חכמה, יופי, תמימות חמודה ומעל הכל את בנאדם עם לב גדול ומדהים.
למרות פער הגילאים בנינו למדתי ממך המון ולשמוע לעצתך לרוב היה הדבר הנכון.
אבל איכשהו לקראת סוף הדרך כניראה זה נגמר, לך לא היה הרבה מה לומר, כניראה זה הרגש הוא כבר לא אותו הדבר.
טוב, לא אחפור פה עלייך כי זה יכול לקחת ימים, רק אסיים בזה שאהבתי אותך באמת ובתמים.
הנה אני פורק קצת את הדברים שעליי עוברים ובאמת מאחל לנו להיות מאושרים, אני יודע שבסוף הדברים מסתדרים, יחד או לחוד.
אוהב וממשיך הלאה.. :)
טוב אז זה הגירסא המקוצרת והפחות חופרת, תודה אם מישהו קרא, שיהיה אחלה יום :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות