קודם כול אני בת 11
החיים שלי תמיד היו שונים יותר משל כול הילדים, ההורים שלי התגרשו שהייתי ממש קטנה ותמיד היה לי חוסר של משהוא, תמיד הייתי שונה יותר משאר הילדים, גדלתי עם אבא שלי כי אמא שלי לא יכלה לתפקד בתור אמא , ומאז תמיד שהייתי הולכת לבית ספר אז הייתי הולכת לפסיכולוגית של הבית ספר ומספרת לה איך אני מרגישה ומה עובר עליי, עד שהגיע ילדה חדשה לבית ספר וכול חיי השתנו , היינו עושות הכול ביחד מממש הכול היינו עושות שיחות נפש כול יום , בחופש הגדול שהיה היא הייתה חייבת לעזוב את העיר מסיבות אישיות, וזהו שוב הכול חזר למה שהיה אני כבר לא סמכתי על הפסיכולוגית של בית ספר , ולפני כמה זמן לא יכולתי לעצור את כול מה שאני מרגישה , כול הימים שלא הייתי הולכת לבית ספר בלי שום סיבה כול הירידה שלי בלימודים , לפני כמה חודשים הלכתי למורה שלי וממש הוצאתי את כול מה שהיה לי בפנים, היא סיפרה את זה לכול הגורמים שיש , לפסיכולוגית , ליועצת , לעובדת סוציאלית , למורים בבית ספר ולדודה שלי שהם ממש חברות טובות , דודה שלי הציעה לי שאני ישן אצלה קצת ואז אני אחזור הבייתה מתי שאני אצטרך , לא יכולתי לעזוב את אבא שלי, כמה ימים אחרי זה עובדת סוציאלית התקשרה לאבא שלי רצו לקחת אותי למשפחה אומנה , אבא שלי הסביר את הכול שפשוט הייתי מבולבלת , כמה ימים אחריי זה היה לי ריב עם כמה ילדים מהכיתה ילד אחד אמר שרוצים לעשות עליי חרם, המורה לא עשתה עם זה כלום , היא לא האמינה לי, ועכשיו יש ילדים בכיתה שאנחנו לא מדברים בכלל , הם מדברים עליי מול העיניים שלי , ולמרות זאת אני עדיין רוצה להמשיך להיות בבית ספר הזה כי ממש קשה לי לעבור למקום חדש ואני כבר לא יודעת מה לעשות ...
זה היה סוג של פריקה אז לא נראה לי שיש משהוא בעולם הזה שיכול לעזור לי , יצא לי לישוב כמה פעמים אם אני רוצה את החיים האלה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות