חיים של הומו, אני על סף התמוטטות

רציתי לשתף אתכם מה עובר עליי..
לפני כשנה התחלתי מערכת יחסים עם בחור שהכרתי בפאב, באותה תקופה הייתי חייל בצבא חצי שנה לפני שחרור והיינו יוצאים מלא מבלי שהוריי ידעו שאני יוצא איתו.. חשוב לציין שיצאתי מהארון בפני אמא שלי כמה חודשים לפני שהכרתי אותו.. מאז ההורים מקללים אותי, מצוטטים לי ולא עוזבים אותי במנוחה. אין לי פרטיות בחדר וכל הזמן אני סובל את הבכי והצעקות הרבות והקשות וגם את זה שאני לא נורמלי וחייב לטפל "במחלה" בכיתי המון ופשוט לא יכולתי לחיות יותר, גרמו לי להרגיש שאני מפלצת ושעדיף שאתתאבד ולא איהיה כזה.. אז החלטתי להגיד שאני מבולבל רק כדי שהמצב יירגע.. במהלך כל יציאה עם הבחור הזה הכחשתי שאני יוצא עם חברים וניסיתי כמה שיותר שלא יחשדו בי, לאחר חודשיים שלושה זה התגלה מפני שאמא שלי ניסתה לצוטט בשיחות ולראות אם אני באמת יוצא עם 2 חברים שלי מהכיתה או לא.. לאחר שגילו שאני מתקשר למספר מסוים ואותו מספר מתקשר אלי לא מעט פעמים גילו ההורים שאני יוצר קשר עם הומואים והחליטו לחזור להציק לי ולקלל אותי ואבא שלי רצה לסלק אותי מהבית וקילל אותי בהמון כינויים שאינני רוצה להזכיר כאן.. אני רוצה לציין שמגיל קטן אני עברתי לא מעט טראומות - תאונות וחרדות שונות ואני בן אדם מאוד רגיש. המצב הנוראי הזה גרם לי לברוח מהבית לחבר טוב שלי כ12 שנים ופשוט לישון אצלו מידי פעם מכוון שהטרדות הבלתי פוסקות לא יכלו להימשך יותר , נאלצתי בסופו של דבר בשחרור הצבאי לגור עם אותו בחור שהמערכת היחסים רק השתפרה עם הזמן.. ביום השחרור השארתי מכתב שכתבתי שאני מאוד אוהב את ההורים שלי אבל נאלצתי לעזוב אותם כי הם לא מוכנים לקבל אותי ואינני יכול להמשיך עם הכאב בבית הזה ולכן נאלצתי לעבור לגור עם בחור, מקווה שתבינו.. משהו בנוסח הזה.. עם הזמן היו מלא חיכוכים וקללות ביני לבין ההורים והתקשורת הייתה אפסית פעם בשבועיים שיחת טלפון או חודש אך עם הזמן הם הבינו לא להזכיר את הנטייה שלי כי אחרת הם יפסידו אותי.. לאחר שנה וחצי עם הבחור, עברנו דירה למקום חדש.. התחלתי לחפש עבודה ומאז פשוט התחילו כלכך הרבה בעיות.. אני מרגיש שלא משנה מה אני עושה הוא מתעצבן עלי וצועק עליי הוא ממש למד לתפוס עלי תחת מה שנקרא.. אני מרגיש שהוא לא מכבד אותי ומזלזל בי ולא מתייחס ברצינות לכל מה שאני אומר.. אם לא עשיתי ככה וככה כי לא היה לי זמן זה לא מעניין אותו.. הוא ניהיה בנאדם אגרסיבי ודורך עלי במלוא מובן המילה.. כל דבר שאני עושה מעצבן אותו נמאס לו שאני לא מתמודד לבד ושהוא צריך לגדל אותי וזה ממש לא ככה התחלתי להיות עצמאי אך שום דבר לא עוזר.. מפריעה לו הנוכחות שלי.. זה ככה כבר חודש! אני לא יודע איך קרה דבר כזה.. בנוסף מפריע לי שהבן זוג משתמש מידי פעם באפליקציה אטרף ונוטה לא לפתוח אותה לידי או להסתיר את מסך הטלפון בעת פתיחתה ממני.. הוא יוצא עד השעות המאוחרות לפאב שמאוד אובססיבי אליו וכמעט כל יום שמה לרוב משאיר אותי לבד בבית. אין לי מה לחפש שמה ואני לא נהנה במקום הזה, מגעיל שם וחם. לגבי האפליקציה, היו לי לא מעט ויכוחים וריבים על זה והוא טוען שאיננו עושה כלום ואף מחק משם את התמונה ואת הפרטים אבל בכל זאת זה מפריע לי..מה שאני כן יודע זה שהוא ממש לא סבלני אליי ועונה לי לרוב בציניות. גם אם עשיתי טעות פעם אחת הוא פותח עליי בצעקות ולא מקבל את ההסבר שזה טבעי ושאנשים טועים.. חשוב לי לציין שאני אוגר הכל בבטן, אני נפגע ממנו המון וזה כבר כמעט מפוצץ.. כמו כן הוא הזכיר באחד הריבים שאם זה יימשך ככה רצוי שאחזור להורים, למרות שהוא יודע שאין סיכוי שאני אחזור לשם, זה פחד מאוד גדול שלי לחזור להורים כדי לא לסבול שוב את מה שהיה בעבר, אמא שלי עושה הכל בשביל להוציא אותי מזה, היא שילמה לרב בשביל לדעת אם אני כזה או לא..גם שאני רוצה לשתף אותו במה שאני עובר ומרגיש שקשה לי הוא מזלזל בי ועונה לי בציניות.. לאט לאט זה מתפרק ואין לי כבר אף חבר או מישהו ללכת אליו או לשתף אותו בכל מה שאני עובר.. כל החברים ניתקו איתי קשר לאחר שהבינו שאני הומו. החבר הטוב שקיבל אותי ומכיר אותי 12 שנים, גם רבתי איתו ומאז חצי שנה כמעט לא מדברים.. אין לי חברים בכלל ואין לי אף אחד חוץ מהבן זוג הזה ולהורים לא ארצה לחזור בחיים.. רציתי לציין שקשה לי להתמודד לבד והמחשבה לעבור לגור לבד מאוד מלחיצה אותי אני חושב שלא אסתדר.. אני ממש בבעיה קשה, אני מרגיש ותמיד הרגשתי שאני טוב מידי, מוותר לכולם ונותן לכולם תמיד לדרוך עליי ותמיד אני מרגיש פראייר.. ממש מצטער על החפירה ומודה למי שהספיק לקרוא עד לפה את כל מה שנאמר ):