נמאס לי מהחיים! אני לא רוצה לחיות...

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה ביישנית, חסרת ביטחון שלא הייתה לי אף חברה, אף אחת לא רצתה להיות חברה שלי לא רצתה לדבר איתי , הייתי פשוט אוויר, ועכשיו אני כיתה י''א .. התחברתי לכמה בנות, מרגישה יותר חופשייה ושיש לי ביטחון אבל עדיין אני לבד בהפסקות .. איך שאני רואה את כולן ביחד צוחקות , מדברות .. ולבנות שאני התחברתי , אף פעם לא אהיה אחת מהן .. כולן בכיתה יודעת שאני שקטה , לא מדברת .. אז הן לא טורחות בכלל להכיר אותי יחשבו שאני איזה אחת משעממת .. ובלימודים , אני פשוט לא מצליחה! לא קיבלתי אף ציון טוב, בקושי עברתי בגרויות , לא קולטת תחומר .. ואני שונאת תמחשבה שאני צריכה לעבור מועדי ב' שוב ושוב .. אין לי כלום בחיים , לא חברים , לא טובה בלימודים , לא משפחה נורמלית .. משפחה צעקנית! נמאס לי לשמוע כל פעם צעקות נמאס, אח שלי הגדול הדיבור שלו זה רק צעקות וזה מעצבן .. הוא חושב הכל שלילי , הוא לא מסתפק בכלום , הוא לא אומר תודה על מה שעושים בשבילו , הוא משגע תהורים שלי , הוא צועק עליהם .. הוא מתנהג כמו נסיך בבית! וזה מרתיח אותיי , שיעשה משהו לא רק אנחנו! לא כייף לי להיות בבית , אין לי פרטיות , אין לי שקט! אמא שלי לא מבינה אותי , היא לא מאמינה בי .. היא יודעת שאני חלשה והיא לא מאמינה שאני אגיע רחוק, שום ציון שאני אקבל היא לא תיהיה גאה בי .. מה שרציתי שיגרום לי טיפה אושר בחיים האלו זה כלב .. :/ העיקר לאח שלי הביאו מלא כלבים! אבל לא , הוא העיף אותם כמו לא יודעת מה .. אבל אניי ? שביקשתי כלב ליום הולדת ! ואמא שלי אמרה לי כן ואבא שלי רק שמע על זה התחיל להתעצבן והגיע היום זה לאמץ כלב, ואבא שלי התווכח ואמר לא ופשוט בכיתי .. בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים! ואמא שלי צעקה עליי שאני אבוא איתה שאני אבוא ולא רציתי .. במקום לדבר איתי בנחת היא צועקת עליי! וכל מה שקרה נהיה ריב גדול .. ואת מי האשימו ? אותי ! אמא שלי עושה לי שבגללי היא ואבא רבו .. ואיך שאבא שלי בא אלי הוא אמר לי משפט מגעייל , שהוא עושה את זה רק בגלל אמא ולא בשבילי! הם דיברו אליי כל כך מגעיל שלא אאמנתי שזה ההורים שלי .. שאפשר לחשוב מה ביקשתי ?? כלב! שיהיה לי קצת טוב בחיים האלו! אבל הם אף פעם לא יבינו אותי .. וכרגיל אח שלי קיבל מה שהוא רוצה , ואני ? כלום .. אין, אין לי טעם לחיים האלוו .. הכל דפוק אצלי! יש לי משקפיים ואני לא הכי רזה .. זה כאילו יש עליי איזה קללה שחייב לקרות לי משהו רע! כמו הילד שאני אוהבת הוא לא אוהב אותי .. למה ? למה שיאהב אותי ? אני כבר לא מצפה לכלום! אני יודעת שכל מה שייקרה זה פשוט לא ייקרה .. ואני שונאת את זה שאין לי ת'אומץ לחתוך את עצמי ופשוט לגמור עם זה! דיי, נמאס פשוט נמאס .. עברתי הרבה בחיים , עברתי ניתוחים .. ובאחד הניתוחים שעברתי זה היה שהייתי תינוקת יכלתי למות .. אבל מישהו בא והציל אותי בדיוק בזמן .. למה ?! לא רציתיי, לא ביקשתי שיציל אותי! למה ? שאני אסבול ? כי עד עכשיו רק סבלתי אז קשה לי לאאמין שיהיה לי טוב בחיים האלו .. אני לא רוצה לחיות , אף פעם לא רציתי .. אני מרגישה מיותרת , אני בטוחה שאם אתאבד לא אהיה חסרה לאף אחת .. אני רק צריכה תאומץ.. אבל ראבק! למה אני צריכה אומץ ? למה אני לא מצליחה לעשות את זה ? למה ? אני לא רוצה לחיות! לא רוצה לסבול!