אף פעם
היום יום הולדתי ה-34 חוגגת אותו לבד כמו בכל שנה, תמיד הייתי ביישנית כזו שלא מתחברת בקלות ואם כן אז זה לא לטווח ארוך, כי נפגעתי מאוד מאנשים ואני בוררת אותם בקפידה כך שנותרתי לגמרי לבד...השנה הבדידות עצומה אף יותר מאז הגירושין משפחתי עשתה אוחרה פנה שכחה והשכיחה אותי מכולם. בכל שנה אני נזכרת "בקיץ של אביה" גם היום כשכבר בגרתי מרגישה את אותה ילדה עצובה. היום יותר מכל מרגישה את חשיבותה של האהבת חינם. אני רואה כל כך הרבה עמותות שעוזרות למשפחות מיעוטי יכולת בחגים בכדי שיהיה להם מה לאכול, אך מה עם אלה שאין להם עם מי. אני לא נמנית מהקשישים או מניצולי השואה או מהחיילים הבודדים, לכאורה אני נמנית ממשפחה ברוכת ילדים ( לא אני לא חרדית). ובכל זאת מוצאת את עצמי לבד מספרת את כל סודותיי לכרית, אף אחד מהעבודה או ממכריי לא יודע על זה, על הלבד שפוקד אותי בכל חג בכל יום הולדת. רוצה להאמין שאולי שנה הבאה יאחלו לי "מזל טוב" וביתי יהיה גדוש בבלונים ואנשים שמחים וצוחקים ולא בדידות וקולות של בכי שקורעים את הלב והנשמה.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025