רבתי עם המשפחה שלי, הם לא מקבלים אותי, אני כבר לא יכול עם זה יותר!

היי
אני בן 15 ועברתי הרבה דברים קשים בחיים, כבר בגיל שנה חליתי בסרטן שהשפיע עליי לכל החיים (שיתק לי את השלפוחית. קצת מביך אותי לדבר על הבעיה הזאת אבל בלילה אני לא יכול לישון מבלי לקום בלילה לעשות קטטר ואני עושה את זה 5 פעמים ביום!!!) עכשיו מבחינת מצב חברתי הכל מעולה. בחיים לא שפטו אותי בגלל המגבלה שלי, אני ברוך השם אהוב מאוד בבית ספר שלי, אני תמיד מחייך אני אוהב לצחוק ואם לא המשפחה ההזויה שלי החיים שלי היו כמעט מושלמים. אבל יש לי את המשפחה הכי מפגרת בעולם. לא היו לי הרבה בעיות איתה בעבר אבל קצת רקע: ההורים שלי "פרודים" (פשוט לא רוצים להתגרש אבל בתכלס לא גרים ביחד) ואני בחופשות נוסע לאבא שלי בבאר שבע, וביום יום נשאר עם אמא שלי ביבנה. אז אני תמיד הגעתי לבאר שבע והיה לי כיף שם, אבא שלי גר עם סבא וסבתא שלי באותו הבית, יש שם חצר ענקית, בריכה, וכל הבני דודים שלי באים לשם ככה שלא משעמם שם אף פעם. באוןפן כללי תמיד אהבתי לבוא לבקר את אבא שלי ולהנות שם קצת. אבל בזמן האחרון סבתא שלי פשוט השתגעה, לא יודע מה יש לה, כל דבר היא לוקחת קשה, והיא גם פיתחה סוג של אנטי אליי, לאבא שלי ולדודה שלי, כל הזמן היא מדברת עם שני הדודים שלי ומוצאת עוד סיבה לריב איתם, מתקשרת אליהם כדי לנזוף בהם ולצעוק עליהם ואז מתחילה לבכות שכולם במשפחה תמיד תוקפים אותה. אף פעם לא התחברתי אליה יותר מדי. היא אישה קשה. לא אוהבת ולא כלום. תמיד הולכת ראש בקיר נגד כולם. לפני שבועיים הגיעו אורחים צרפתיים למשפחה, מדי שנה הם מגיעים בקיץ ומתנחלים בבית של סבתא שלי חודש בערך. הפעם הם העדיפו שניסע לאילת לשבועיים ואז הם יחזרו כבר לצרפת. הציעו לי לבוא, לא רציתי לבאס תמשפחה שמש רצתה שאני אבוא אז הלכתי מה כבר יכול לקרות. אבל מהר מאוד הבנתי שעשיתי טעות - סבתא שלי פשוט ישבה כל היום ושמרה עליי. על ילד בן 15. אמרתי לה שאני בן 15 ושאני לא צריך שישמרו עליי כל היום והיא הביאה איזה טיעון מפגר על זה שההורים שלי יכעסו אם לא ישמרו עליי. חרטה. הרגשתי כמו בן 6. אבל חשבתי והבנתי שאם אני אהיה צמוד לתחת של סבתא שלי עדיף לי לזרום איתה ולא לעצבן אותה.ה5 ימים הראשונים היו מצויינים, היה כיף, הצרפתים לא נדבקו אליי כמו שתמיד היה ועצבן אותי, וסבתא שלי ירדה ממני אחרי יומיים ונתנה לי קצת חופש. אבל הבעיה של סבתא שלי, היא שאין דבר כזה שאין לה בעיה. היא תחפש אחת בכל מצב. והיא מצאה. יום אחד אני יושב בסלון, בת דודה שלי רואה טלוויזיה, הכל שקט ופתאום סבתא שלי מתחילה לבכות ולצעוק על סבא שלי שלא אמר לה בוקר טוב. ואז היא התעצבנה שלא יצאנו מתחילת החופשה, ובסוף זה הסתיים בזה שיצאנו ל20 דקות כדי שתפסיק להתעצבן. ומהרגע הזה כל החופשה נהרסה. יום אחרי זה אני ובן דוד שלי סיכמנו שננסה לגרום לסבתא שלי להישאר כי היא שוב החליטה שנמאס לה ורצתה לחזור איתנו. אז ידענו מה לעשות, קצת התחנפנו אליה, עזרנו לה לנקות וכל החרא הזה. בערב כל המשפחה יצאה לאכול ובאוטו היא התחילהל צרוח עליי שאני לא הולך לישון בלילה ושאני כל הלילה מדבר עם חברה שלי בטלפון. המשכתי עם הניסיונות שלי לזרום איתה, אמרתי לה צודקת וחשבתי שזה נגמר, ואז רציתי לספר לה משהו ששמעתי, כבר לא זוכר על מה. אז התחלתי את זה ב"את יודעת" ואז היא קטעה אותי באמצע, צעקה עליי ולא נתנה לי לדבר. מאז לא דיברנו יומיים וחזרנו מוקדם מהצפוי. אז הגעתי חזרה ליבנה, ואז אמא שלי אמרה לי שאנחנו צריכים לדבר. מסתבר שסבתא שלי דיברה איתה בטלפון וסיפרה לה שעשיתי חרם על הצרפתים (?!) הייתי צריך לחזור לבאר שבע אחרי שבוע בערך, כמובן שלא רציתי להיות בבאר שבע כשאני בריב עם סבתא שלי ואני חי אצלה בבית. אז איך שנכנסתי אמרתי לה שלום, עם חיוך וזה. היא לא ענתה לי ואז אבא שלי אמר לה "מה זה את לא מחזירה שלום" אז היא אמרה לי שלום שלום עצבני. באתי עם הכלבה שלי כמובן. יום אחרי זה סבת שלי צרחה עליי סתם ככה, המשיכה להאשים אותי ואמרה שהיא לא רוצה לדבר איתי. לא מעניין ממש. אבל הכלבה שלי מסתובבת בחצר, קצת חופרת בגינה, אוכלת שם פרחים, אוכלת דשא וסבא שלי משתגע כאילו היא שרפה לו את הגינה. חזרתי הביתה ברוך השם, והיום אבא שלי סיפר לי שבת דודות שלי שיחקו בגינה, עם המכסחת דשא, כיסחו את כל הדשא, ושפכו דברים בבריכה. אז אבא שלי אמר שסבא שלי ראה את זה וחייך וצחק. אבא שלי כמובן התעצבן, אמר לו למה כשהכלבה עושה את זה אתה צורח עליה ומתעצבן וכשהילדות עושות את זה אתה מאושר. כמובן שזה התחמם לוויכוח בין אבא שלי לדוד שלי לסבא וסבתא שלי. אז היום יצאתי על דוד שלי וסבא וסבתא שלי, לא יכול איתם יותר, אני הייתי בכיף מחליף שם משפחה אם לא אבא שלי. לא יודע מה לעשות, חייב עזרה. מצטער על החפירות אבל זה חובה בשבילי, אין לי ממי לקבל את העצות! תודה רבה.