לאחר שנתיים + זה הסתיים. היא נפרדה בצורה לא יפה. אני הייתי הראשון שלה. היא השניה שלי והאהבה הכי גדולה שלי. אני מרגיש שבגלל החוסר נסיון שלה היא לא ידעה להפרד כמו שצריך. משפטים כמו ״מגיע לי משהו טוב יותר״ ״אתה לא נותן לי מספיק״ ״אתה צריך טיפול״ וכו׳.. באמת היו לנו ריבים אבל ככה פתאום? בשיחה אחת מהצד שלה לסיים הכל? שלא נדבר על זה שכשהייתי בחו״ל היא אמרה לי בטלפון שהיא רוצה להפרד, הייתי המום וכל הטיול נהרס לי בגללה..
מעבר לכך שזה היה בבום (עבר שבוע ואנחנו לא מדברים כי אני מעדיף נתק מוחלט), היא המשיכה הלאה, היא מאושרת בלעדיי.
מה אני צריך לעשות? איך לעצור את הדמעות? הדכאון? הכעס והאכזבה שאני חווה כלפיה? שבוע שלם אני לא עובד, לא אוכל ולא מצליח לישון. חברים ומשפחה גוררים אותי מהבית בכוח כדי להתרענן אבל מבפנים אני מת, מרגיש שאני אפס. כלום.
חשוב לי לציין שהפחד העיקרי שמניע אותי עכשיו הוא שאני לעולם לא יאהב ככה, לעולם לא אמצא מישהי כל כך טובה לי כמוה, היא הייתה מושלמת בעיניי.. היא עדיין מושלמת בעיניי. האמנתי כל כך באהבה הזאת והכל התפוצץ לי, חשבתי שנתחתן.
מה עושים? איך עוברים את זה? אני מרגיש כל כך מפגר, תמים..
הידיעה שהיא ממשיכה כרגיל ואני ככה מושבת פשוט שורפת עוד יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות