מאז ומתמיד הייתי מהבחורות היותר אולד פשיין מה שנקרא כשמדובר על זוגיות. אני אוהבת שמחזרים אחרי ושמנסים לכבוש אותי. אני לא אחת מוזנחת, אני מתוקתקת, אני נראית טוב, לומדת לתואר עם עבודה מובטחת, אחראית ועדיין ללא אהבה.
אני לא אשקר כאן כי אין לי מניע, אני מהבחורות שמחפשות את האלפא, זה שירגש אותן, הייתי עוקבת אחרי שרון רובינישטיין ואימצתי הרבה שיטות.
הבעיה מתחילה כשאני מיישמת וכשגברים מתחילים איתי - משום מה עד עכשיו הכל עבד רק על גברים ערסים או שוביניסטיים ברמות שאי אפשר לסבול. כשמדובר על גברים עם ראש על הכתפיים, ערכים ושנאמנים למי שהם...בקושי עובד.
בתור דוגמה למשל יש מישהו שלומד אותי במכללה ושמתי עליו עין כבר המון זמן, כשהקשר התפתח קצת ונתתי לו את המרחב לחזר קצת ולהראות שהוא בעניין כמו כל גבר, הוא פשוט לא עשה כלום. כששאלתי אותו למה הוא אמר לי שמכיוון שלא יזמתי מספיק בעצמי הוא החליט שזה לא מתאים לו ושאני צריכה להפגין לא פחות עניין.
אותו דבר עם בחורים אחרים ואני מרגישה שאני מפספסת המון קשרים פוטנציאליים בגלל זה ואני לא יודעת על מה לוותר. היו עוד כמה גם מהעבודה באותו סגנון שפשוט החליטו שזה לא מתאים להם וציפו שאעשה ואזם בדיוק כמו שהם.
מצד אחד הניסיון שלי מוכיח אחרי המון דייטים שהגישה שלי מושכת בחורים אם אופי נוראי ומצד שני אני לא רוצה לוותר וכן רוצה להיות הבחורה המחוזרת שהגבר רודף אחריה קצת בהתחלה.
זה קשה, אבל אני לא יודעת ם לחכות דווקא לאחד הזה שיתאים לגישה שלי ויהיה לו גם את האופי שאני מחפשת כי בינתיים כבר הפסדתי המון קשרים וזה כואב לראות את כולם בזוגיות ואותי נשארת בצד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות