הרבה אנשים חושבים שהחיים שלי הם קלים בגלל שאני לא חיה עם ההורים שלי ,
אני חיה אצל סבתא שלי ..
בעצם רוב החיים אני חייתי אצלה , אימא שלי יש לה הפרעה נפשית ורוב הזמן היא הייתה בבית משוגעים בטירה , היא זרקה אותי אצלה ..
ושהיא יצאה משמה הייתי בערך בת 10 , אף פעם לא קיבלתי ממנה אהבה , הרוב היה מכות והשפלות , המון פעמים ניסיתי גם להתאבד .
לפניי שנה אני ברחתי מהבית , כיוון שצבעתי את השיער שלי ואימא שלי פוצצה אותי במכות והחלטתי לא לסבול את זה יותר , קמתי ועזבתי והלכתי לחיות אצל דודה שלי .. בסוף החלטתי לחזור לסבתא , אני לא אומרת שלא טוב לי אצלה היום אבל היא פשוט מחרפנת אותי ! היא כל הזמן משפילה צועקת צורחת ולא מבינה אותי ,
על כל דבר היא רבה איתה ואצלה זה פשוט רק בצרחות ! היום הלוויתי לחברה שלי 150 שקל לדלק הביתה , והיא לא מפסיקה לצרוח שאני הפריירית של כולם ובלה בלה בלה..
אני משתגעת , נמאס לי לבכות בגללה ! היא מביאה אותי למצב של בכי כל הזמן !
מה אני יכולה לעשות ? איך אני גורמת לה להבין אותי יותר ?
אני ברחתי מהבית של אימא שלי בשביל לא לספוג השפלות .. (לא שאני משווה לרגע את סבתא שלי לאימא שלי הבדל שמים וארץ)
גם כל הזמן העניין של ההפליות ביני לבין בן דודה שלי , שהוא חכם ואני לא שהוא מוצלח ואני לא ..
אני לא באה להשתחצן , אבל אני כן חושבת שאני ילדה מוצלחת.. ההממוצע ציונים שלי מצוין , אני בשגרירים צעירים וגם לומדת באוניברסיטה פילוסופיה חמש יחידות ...
יש לכם עצות ? איך לפתור את הבעיה ?
תודה ושבוע טוב ..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות