ערב יום העצמאות, הזמנתי חברים מהיסודי שאני כבר לא לומד איתם כדי לשמור על המסורת שלנו. הכל היה אמור להיות מושלם, אבל אז הם צירפו חבר מהכיתה שלהם, והוא צירף עוד אחד. תוך עשר דקות הפכתי לניצב. עמדתי מאחוריהם, הם דיברו על נושאים שאין לי מושג בהם, ואף אחד לא הסתכל עליי חוץ מאחד שדווקא היה לו חשוב אבל אני לא רוצה להרוס לו.
אז עשיתי מעשה. אמרתי להם: "אני הולך לחצי מהכיתה שלי" וחזרתי הביתה.
האמת היא שהייתה לי אפשרות ללכת לכיתה שלי באמת, אבל בכל פעם שנפגשתי איתם הרגשתי אותו דבר: לא קיים. אף אחד לא יוזם איתי שיחה, אף אחד לא שם לב שאני שם. פשוט לא רציתי לסבול שוב. עכשיו אני בבית, מרגיש רע ששברתי מסורת של שנים לצאת עד מאוחר, וזה פשוט אוכל אותי. ויתרתי בקלות מדי או שהצלתי את עצמי מערב של סבל??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026