התגייסתי והגעתי לשרת בגדוד קשר בתור מפעיל תאי קשר בשטח.
מאז שהגעתי לפלוגה תמיד היה לי קשה להתחבר לאנשים שמשרתים איתי לאור העובדה שהעבודה לא ממש פופולארית ואף אחד לא אוהב לעשות אותה, יצא לי להסתכסך עם אנשים עם הזמן ונכנסתי לשיחות אצל המפקדים שלי לא פעם אחת אחרי התפרצויות זעם וכעס על המצב שלי, הרבה מאוד בכי...
כל פעם המפקדים שלי ניסו לשכנע אותי שיהיה בסדר ונתנו לי הטבות כאלה ואחרות ואמרו לי לנסות להמשיך ואף הוציאו אותי לקורס מפקדים ואמרו לי שאולי זה ישתנה ולקחתי את זה.
אחרי שנה וחודשיים בפלוגה ובמחלקה שלי אני מרגיש יותר בודד מאיי פעם ואני פשוט יודע שהסיבה היחידה שלא הלכתי לבקש עזרה חיצונית כמו מקב"ן זה בגלל שאני אדם מאוד גאוותן ויודע שיכול להתמודד עם הכל... אבל הגעתי להחלטה שאני לא אוהב בכלל את השירות וכן עוד שנה וחצי יכולה לעבור אבל מה זה שווה עם פעם בכמה זמן אני אתפרץ בבכי ועצבים.. אהיה לבד ויהיה לי כל כך קשה כאשר אין לי מקום "לנשום" בו לרווחה?
אני סוגר הרבה שבתות מה שלא מקל בכלל וכשהסופ"ש בבית לקראת סיום רק לחשוב על זה שאני צריך לחזור לפלוגה שלי גורמת לי לעצב מה שמשנה גם את ההתנהגות שלי לאנשים שאני כן אוהב בבית.
רציתי לדעת מה אתם חושבים עלי לאחר כל מה שנאמר כאן?
מה לדעתכם נכון ולא נכון לעשות?
לדעתכם אולי קב"ן כן יכול לתת לי מענה לאחר שאני כבר שנה וחצי בצה"ל ומוגדר כ"מפקד" בפלוגה?
לא הזכרתי שיש מומכיםחסור של כוח אדם ואני נחשב חייל שיודע טוב מאוד את החלק התקשובי ולא פעם ס עלי יותר מעל אחרים בנוגע לדברים מסויימים משום שאני כן אוהב ללמוד ולדעת... מה שתמיד הקשה על המפקדים שלי לרצות להוציא אותי מהפלוגה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות