מפחדת שלא אצליח לצאת מזה ושאני אשאר תקועה וחושבת עליה לנצח

לפני בערך 7 חודשים חברה שלי שתמיד נמשכה לבנות הציעה לי לצאת איתה. אני תמיד הייתי בקטע של בנים אבל לא דחיתי על הסף. היא בן אדם שאוהב אתגרים והיא התחילה לחזר אחריי בטירוף כשהבינה שאולי יש סיכוי.
אני נהנתי מתשומת הלב,מההשקעה ומזה שפשוט הרגשתי שאכפת לה. בחיים לא הרגשתי שמישהו ככה מתאמץ בשבילי. היה לה מאוד קשה איתי, המון פעמים דחיתי אותה, התבלבלתי, לא הייתי בטוחה והיא עדיין לא ויתרה.
לאט לאט הרגשתי איך אני נפתחת אליה, איך אני מרגישה בנוח ובסוף זה הפך למערכת יחסים של ממש ואני התאהבתי בה לחלוטין. וגם היא תמיד דאגה לציין כמה היא אוהבת אותי וכמה אני מושלמת בעיניה,איך אני כל עולמה ואיך היא לעולם לא תוותר עליי.
אחרי בערך חודש וקצת של "ירח דבש" בהם הכל הרגיש מושלם היא התחילה להתרחק. היא הפסיקה להתאמץ בשביל לראות אותי, לקחה את הזמן בלענות לי להודעות, השיחות היו מעיקות ולעיתים הפכו לריבים. תמיד כשהערתי משהו בנושא היא האשימה את העבודה שלה שגזלה את רוב זמנה. בשלב הזה כבר הייתי לגמרי שלה,בלי משחקים והייתה בי תקווה שהיא תחזור להיות הבן אדם שהתאהבתי בו והמצב יחזור לקדמותו.
המצב לא השתפר לא משנה מה ניסיתי לעשות וכמה התאמצתי היה נראה שאנחנו פשוט לא מבינות אחת את השנייה. הרגשתי שאני היחידה שנלחמת על הקשר והתקופה הכללית הייתה מאוד קשה. בסופו של דבר (אחרי בערך חמישה חודשים) היא אמרה שהיא לא אוהבת אותי יותר ונפרדה ממני, הציעה שנישאר חברות אך לא הסכמתי. הרגשתי שעולמי נחרב, הרגשתי מטומטמת על שנפתחתי ככה ולא הקשבתי לעצמי בהתחלה, הרגשתי פתטית דחויה וחסרת ערך ובעצם את כל הדברים שמרגישים כשמישהו נפרד ממך.
בערך שבוע אחרי הפרידה כבר הייתה לה מישהי חדשה,יפה ומוכשרת ממני ונכון לעכשיו הן עדיין ביחד (עברו חודשיים מאז הפרידה).
אני לא מצליחה לשחרר ממנה לא משנה מה ניסיתי לעשות. לא מצליחה להמשיך הלאה. לא מצליחה לקבל את העובדה שהיא החליפה אותי והתגברה עליי בקלות בלתי נסבלת. איך יכול להיות שהייתי הכל בשבילה רגע אחד ושום דבר רגע אחריו. עצם זה שהיא כבר המשיכה מקשה עליי עוד יותר ומוסיפה לחץ למצב.
אני מעסיקה את עצמי בעבודה, משתדלת לצאת עם חברות כמה שיותר ואפילו ניסיתי לצאת לדייט. נראה ששום דבר לא עוזר ואני פשוט לא מצליחה להתגבר. אני מרגישה אבודה באופן כללי, לא יודעת אם אני נמשכת לבנים או לבנות (אמנם התאהבתי בגברים אך מעולם לא הייתי עם גבר בקשר רציני והיא הייתה הקשר הראשון שלי). אני מנסה לקחת דברים בפרופורציות ולא מצליחה. אני מפחדת שלא אמצא אהבה, מפחדת שלא אצליח לצאת מזה ושאני אשאר תקועה וחושבת עליה לנצח.
תודה רבה לקוראים ולעוזרים.