קודם כל אז הי, אין לי את מי לשתף לכן החלטתי לכתוב פה
אני בת עשרים והחיים הזוגיים שלי לא בדיוק מהשופעים שתכירו אני בנאדם די סגור, קנאית נורא לפרטיות שלי מכל מני סיבות ואחת מהם אמא דומיננטית שנורא אוהבת להתערב.
היה מישהו שאני מכירה חמש שנים בערך והתאהבתי בו נורא, זה היה הדדי ובסופו של דבר היינו בקשר שבו הוא היה הראשון שלי כמעט בהכל עד שנאלצנו להפריד כוחות בגלל האמא הדומיננטית שלי.
כמובן שהייתה פרידה קשה עם כל מיני גיחות אבל לבסוף תפסנו מרחק ואפילו לא אומרים שלום יותר (בא מהצד שלו) ועברה שנה ואני לא מצליחה להתגבר על זה, כולל גם תקופות של בכי וקושי
ואל תאמרו לי בבקשה לנסות לדבר איתו, כי זהו, אני מאמינה שהוא עוד מרגיש אלי דברים, די מלווה אותי ההרגשה שזה לא הסוף איתו למרות שאני לא נותנת לזה להשפיע עלי.
קשה לי להפתח לגברים אחרים שלא נדבר על זה שבמשך השנה הזאת הייתי בקשר של שלושה שבועות עם מישהו וזהו שהוא אגב בין הבודדים שהתחילו איתי (מתוך אולי שלושה אנשים)
לא מצליחה להבין מה הסיבה אני נראת די טוב (מרשה לעצמי לומר את זה אחרי המסך) גברים לא מתחילים איתי, אני הרבה פעמים מחליטה שזהו לא רוצה יותר גברים בחיים שלי, אני פגועה באופן קשה, וכמו כן גם האמון שלי, אבל מצד שני לא מצליחה להתגבר עליו, וחושבת שאולי גבר אחר יצליח למלא לי את החלל החסר, מה יהיה?
זה באמת הורס לי הרבה פעמים את שגרת החיים
עברה שנה מאז הפרידה אני כבר מאבדת תקווה.. האם זה ישאר ככה תמיד?
מתה לשכוח ממנו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025