אהלן חברים,
כתבתי פה בעבר מספר פעמים וחייב לציין שהפידבקים שקיבלתי עזרו לי במובן מסויים.
מזה 10 חודשים הייתי בזוגיות מדהימה ובטוח שמצאתי את האחת שאיתה ארצה להזדקן...
לפני חודשיים בת זוגתי לשעבר קיבלה רגליים קרות והחליטה שהיא לא במקום שאני נמצא בו ושיש לה המון סימני שאלה בקשר לחיים משותפים ביחד (ע״פ שבמשך כל התקופה היא שיבחה והיללה כמה נהדר אני וכמה מיוחד וכמה אהיה לה בעל טוב וכמה וכמה וכמה...
ברגע שמכל האופציות פרידה הייתה הדרך היחידה מבחינתה החלטתי שאני מתנתק לחלוטין.
עברו להם מספר שבועות ופשוט התהלכתי עם תחושה שאני מאבד את האישה של חיי ופאקינג אני לא מוכן לוותר עליה בקלות!
יצרתי קשר, אמרתי לה את שעל ליבי.
באותה הנשימה אמרתי לה שאין לי שום ציפייה ושאני שם לה את הכל על השולחן מהמקום הכי נקי ואוהב שיש..
קבענו להיפגש..
מאז היא ומשפחתה חוו פטירה של הסבתא שבמשך כל תהליך האשפוז הייתי בשבילה .. באמת הייתי ..
אמרתי לה שלא משנה מה שיקרה אני לא מוכן שנחזור ואין שום כוונה שזה יקרה מהנסיבות האלו..אני פשוט פה! בשבילך ואיתך ורוצה ללוות ולעזור לאישה שאני כה אוהב ברגעים כל כך קשים.
נכון לעכשיו המצב הוא זה שהיא מתקשרת איתי בקטנה כזה ועדיין שולחת הודעות פה ושם (קצת קשה לתקשר כמו שצריך כי היא רוב הזמן עם משפחתה)
ואני נמצא עדיין בתקופה שנראית כמו נצח תלוי באוויר..
מה אני אמור לעשות?
הלב אומר תהיה בןאדם.. תחכה שיסיימו את התקופה הזו. תיפגשו וכל אחד ימשיך לדרכו אם זה מה שנכון.
הראש מטריף אותי במחשבות.. התחושה להיות עם ולהרגיש בלי יכולה להוציא כמעט כל בןאדם שפוי מדעתו.
לשתף אותה? אני רוצה להמשיך ולהתחשב בה אבל מרוב התחשבות אני מרגיש שגם אני נפגע ולא בדיוק ממשיך הלאה..
בכל אופן,
בכל מצב אחר פשוט הייתי ממשיך הלאה ולא מסתכל אחורה ולא נכנס בכלל למקומות האלה אבל איתה זה אחרת.. איתה זה פשוט קליק אין לי איך להסביר את זה.
מה לעשות??
תודה רבה ושיהיה המשך יום נהדר לכולם
סתם אחד...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות