היי, נכנסתי דיי למחסום שקשה לי לצאת ממנו. כל החברים שהיו לי נעלמו ואני מוצא את עצמי לבד יחסית בבית ספר (שנה אחרונה). תמיד הייתי ביישן, אבל אני חייב להגיד שזה דווקא כן חיזק אותי בדרך כלשהי (החברים שעזבו). אני פשוט לפעמים מרגיש יותר ביטחון ויותר עצמאות - פשוט יותר רק אני עצמי נשארתי. הרבה פעמים שאני הרבה שעות רצוף בבית אני מגיע עם עצמי למחשבות של ריקנות, של פספוס ומשהו שחסר לי. לא הייתה לי אף פעם חברה, באיזשהו מקום בלב מרגיש שמה שאני צריך זה מישהי שאני יאהב ותאהב אותי גם, אבל לא באתי לחפור יותר מדי חח.. יש ילדה ביישנית מאוד בשכבה שלי ואני רוצה להכיר אותה היא מוצאת חן בעיניי. זה מאוד קשה לי ובעייתי כי אני לא רואה אותה תמיד וגם היא לא יוצרת נוחות להתחיל איתה שיחה. ומפה נוצרת בעיה - כי גם אני כזה. בפעם היחידה שאזרתי אומץ ודיברתי איתה (לפני חודש בערך) הייתי בעננים כי הרגשתי שאשכרה שברתי קיר שעוצר אותי, התחלתי פתאום להחליף איתה כמה מילים בכל פעם שאני רואה אותה. אבל, רק טיפה זמן היה צריך לעבור ובום חזרתי לאחור. באמת התאמצתי - וזה קשה לי ליצור המשכיות. אני רוצה להגיע למצב של נוחות, שלא תהיה לה בעיה לדבר איתי תמיד. מה אני יכול לעשות? מה שאני רוצה להוכיח לעצמי זה שאני באמת מצליח לעשות את זה, ויותר מכל לא רק לי אלא גם לסביבה שלי. זה יחזק אותי בכ"כ הרבה מובנים.
תודה מראש:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025