שלום,
אני ובן זוגי כבר כמה שנים ביחד. סה"כ חברות נפלאה. הרבה פעמים אני מרגישה שיש לי קשר מאוד עמוק איתו, שהוא החבר הכי טוב שלי (מעבר לבן זוג), יוצא לי מלא פעמים לחשוב על איזה מזל יש לי שהכרנו. גם הוא באותו ראש איתי ומספר לי על הרבה פעמים שהוא מדבר עליי עם אחרים ומדבר על כמה שהוא אוהב אותי ומתגעגע.
כרגע הוא בצבא, בסיס רחוק, יציאות 10/4, נשאר עוד שנה וחצי לשחרור. בכללי מספר שטוב לו, עכשיו גם התקדם בתפקיד.
הבעיה היא שהרבה יותר טוב לו שם. וזה מציק.
הוא כל הזמן מדבר על כמה שקשה וכמה שהוא מתגעגע ואני מאמינה לו שהוא מתגעגע, אבל גם כשהוא בבית אז אנחנו לא ממש ממצים את זה שהוא בבית. נפגשים, אוכלים, עושים דברים מיניים, ישנים צהריים.... לפני כמה חודשים ישנתי אצלו את הלילה ויצא לנו לדבר שעות וזה היה באמת כיף, אבל זה נדיר.
ממה שאני מכירה מאנשים שאני קרובה אליהם, זה הרצון הזה בקרבה. קרה לי עכשיו משהו טוב/רע - אני ישר רוצה להרים טלפון ולהתקשר ולספר. או להיפגש בפיצרייה ולדבר על מה קורה איתי. או פשוט להיות ביחד בשביל להקשיב לזה שמולי ולחבק ולתמוך.
בקשר שלנו זה פחות קורה באופן טבעי. אני תמיד מנסה לגרום לזה לקרות - אם אני לוחצת שיספר או מספרת שקשה לי שהוא בבסיס.... ותמיד מרגיש לי שזה רק הורס, כי בעצמי אני לא אוהבת שלוחצים עליי, זה כבר נעשה יותר הכרח ופחות כיף.
המבוך הסתום הוא בזה שאין לי כ"כ מה לעשות עם זה. מה עושים עם זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025