היי.
אני אגש ישר לעניין ברשותכם.
אני בת 13..
בזמן האחרון אני בדאון רציני. אני לא ישנה, אני אוכלת *המון*! המון. עליתי מזה קצת במשקל..
אני מרגישה שכולם שונאים אותי, אפילו שכולם אומרים לי שזה לא נכון...
אני לא סובלת את עצמי. אני חושבת שאני לוזרית מיותרת ושהחיים שלי לחלוטין חסרי משמעות. אני חיה, לומדת, בוכה, צוחקת, מנהלת מערכות יחסים, ובסוף
מתה. אני ממש לא פוחדת מהמוות. לא מעסיק, וגם לא מפחיד.
הבעיה שלי, זה שה״דיכאון״ הזה שהפסיכולוגית שלי הגדירה כדיכאון, וגם ההורים שלי, בא בהתקפים, וככל שאני מחכה יותר להתקף ככה הוא גרוע יותר.
אבל גם אם ההתקף קטן וארוך הוא יכול לשגע אותי.
היה לי ביום שני התקף נוראי שבמהלכו חתכתי את עצמי עם מספריים, שרטתי את עצמי, תלשתי את עצמי, מה לא.. כשחזרתי הביתה מבית הספר אמא שלי כעסה עליי על משהו, ובכך השאירה אותי בקומה למעלה, רחוק מהחדר עד הערב. בדיעבד זה היה טוב, כי רציתי לקחת כדורים מהמדף שלנו, ולהתאבד למטה.
הצד השפוי שבי מדבר אליכם.
הפסיכולוגית שלי דיברה איתי על פסיכיאטר ועל אשפוז ואני פוחדת..
מצד אחד, ההתקפים האלו בסוף ייהרגו אותי, ומצד שני כל השמועות האלו על בתי חולים פסיכיאטריים.. זה נשמע נורא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025