טוב הכותרת אולי קצת מסובכת אבל כאן אני מקווה שיהיה יותר מפורט:
אז...
אני זוכרת את עצמי ילדה קטנה עם מלא מלא ביטחון, אהבה לצחוק, לקפוץ, פשוט מלאת שמחת חיים! עד שהגיע הבריונות...
כבר מהגן החליטו להרחיק אותי מכל מקום שהוא...גם בבית ספר.
ומאז עם השנים הביטחון שלי ירוד, אני יותר שקטה ובדיכאון, תמיד בוכה על שטויות, ופשוט מתרחקת מהאנשים, לא רוצה להיות שם.
גם כשצריך להקריא עבודה מול הכיתה אף פעם אין לי אומץ להקריא ואני תמיד בוכה בסוף ורצה למקום שלי ומתחבאת מהעולם.
גם כשאני כותבת את זה אני עם דמעות, פשוט חייה עם העובדה שאף אחד לא צריך אותי פה....גם המצב החברתי שלי בכלל אבל בכלל לא משהו
אני גם בלי שמחת חיים, ואני אף פעם לא רוצה לשמוח יותר, אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר...
סליחה על החפירות
תודה לכל מי שעונה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות