את מגזימה בקריאת הסיטואציה רוב האנשים לא מקבלים הערכה
אני אפילו לא יודעת למה אני כותבת את השאלה הזו. מאז ומתמיד הרגשתי שאני לא שווה כלום, כנראה כי רוב הילדות זה המסר שעבר. ונלחמתי בזה שנים- הייתי תלמידה מצטיינת, חיילת מצטיינת (כולל הטקס והכל), סטודנטית מצטיינת וגם בכל עבודה שעבדתי בה הייתי מצטיינת. תמיד יודעים שאני עושה הרבה ותורמת הרבה. עד שזה מגיע להערכה אישית.
זה מדהים שאני מצטיינת כל עוד אני מביאה סיכומים ועוזרת לאנשים אחרים לעבור, אבל זה אף פעם לא יגרום לאנשים לעזור לי בחזרה כשאני צריכה או מתקשה.
זה נהדר שאני מעולה בעבודה אבל כל קידום מתקבל בעיקום אף של כל מי שחושב שאני צריכה להישאר טובה במקום שאני נמצאת בו ולא מעבר.
כל החיים נותנים לי תחושה שאני צריכה לעשות הכי טוב שאני יכולה ולהסתפק במה שנותנים לי ואני לא מצליחה. לא מצליחה להסתפק בזה. זה גורם לי להרגיש רע עם עצמי. והכי גרוע זה שנמאס לי להתבכיין על זה.
לאחרונה זה הלך והחמיר ואני כבר באמת לא יודעת אם אני הבעיה ואיך פותרים את זה. האם באמת יעריכו אותי רק כשיאבדו אותי?
אם לא מעריכים אותי בעבודה, שוב, ושמים לי קידום על HOLD 4 חודשים בגלל חוסר בטחון של אנשים אחרים- רק אם אתפטר יבינו מה פספסו?
אם המשפחה שלי חושבת שאפשר להתעלם ממני במשך חודשים על גבי חודשים, רק אם אפסיק להיות איתם בקשר יבינו מה פספסו?
אם חברים שלי יודעים שאני תמיד אהיה שם בשבילם אבל עוזרים לי כשזה נוח להם וכשלא משאירים אותי לבד- רק אם אפסיק להיות שם בשבילם הם יבינו?
ואולי אני בכלל משלה את עצמי ואני לא באמת כזו מיוחדת או יעילה וזה הכל בראש שלי ואני סתם עושה דרמות לאנשים על כלום?
מה אם אני סתמית וחסרת ייחוד וחסרת תועלת וכולם יודעים את זה ופשוט לא נעים להם להגיד לי בפנים?
איך אני אמורה לקבל את זה שאני לא אהיה מרוצה לעולם? ולמה לי בעצם?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025