היי לכולם,
אז ככה, לא מזמן חבר שלי מזה חצי שנה ואני נפרדנו.
הפרידה באה מהצד שלו אחרי התלבטויות של שנינו, מה שנראה לשנינו כצעד הנכון.
הסיבה לפרידה בכלל לא קשורה לחוסר ברגשות, אותם לצערי עדיין יש בשפע..הבעיה היא שאנחנו פשוט לא יכולים להיות ביחד. יש סיבה כבדת משקל שמונעת את זה ולא משנה כמה נרצה אף פעם לא נוכל להתגבר עליה, זה לא משהו שניתן לשינוי וכל מה שאנחנו יכולים לעשות להשלים עם העובדה הזאת. הוא בן אדם מאוד רגשי ועם זאת גם מאוד הגיוני, לכן הוא הגיע למסקנה שלו..דבר שהקל עליי מאוד כי אני לא הייתי יכולה לסיים את זה למרות שאני יודעת שאין לזה עתיד.
בסך הכל אני שלמה עם זה ומבינה את המצב..ולמרות זאת עדיין קשה לי להבין לגמרי.
השאלה שלי מופנת בעיקר ל"הגיוניים" שביניכם, אלה שפועלים מהשכל ועם ההיגיון הבריא, גם בנושאים שקשורים ללב. יצא לכם להיפרד מבן אדם שאתם אוהבים כי הבנתם שאין לזה סיכוי? אולי כי הבנתם שיהיה לו יותר טוב בלעדיכם? כאב לכם לוותר אבל עדיין עשיתם את זה?
הייתי רוצה להבין את ההיגיון שעומד מאחורי החלטה שכזאת. תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025