אני מרגישה שכל התסמינים האלה מתעוררים אצלי. זה מפחיד אותי

אני בת 19 ותמיד פחדתי שיש לי בעיה חריגה..
אני נראת רגיל רוב הזמן ושהייתי קטנה ההורים טענו שהתנהגתי רגיל והכל היה בסדר רק לקראת גיל ההתבגרות התחלתי להיות עצבנית, תוקפנית, התרחקתי מחברות, ולא כל כך הייתי שלמה עם עצמי.
מגיל ההתבגרות עד עכשיו, אף פעם לא היו לי חברות כי אני אף פעם לא מסתדרת במפגשים חברתיים ובדברים כאלה, טוב לי רק כשאני עם עצמי או עם המשפחה המצומצמת.
המפגשים משפחתיים ובכל דבר חברתי אני ישר מקבלת רתיעה לא בא לי ללכת אני נמנעת ואני גם לא מרגישנ טוב במקומות האלה.. זה נראה סוג של חרדה חברתית אבל אני מרגישה שזה הרבה יותר מזה משהו עמוק.. כי אני לא מתחילה להזיע או להאדים אני פשוט ננעלת כזה ההבעת פנים שלי נהיית מוזרה, שזה משהו שמאוד מוריד לי מהבטחון שאני בבית מתארגנת אני יכולה להיות ממש יפה, ותמיד מחמיאים לי. אבל ישר שאני יוצאת אם זה לקניון אם זה למסעדה או למפגש משפחתי הפנים שלי מקבלות הבעה מוזרה ולא ברורה, מבואסת ובאמת הבעה לא נינוחה שלא כיף להסתכל עליה וזה מחמיר עוד יותר אם אנשים מספרים לי משהו אני לא מסתכלת בנינוחות ולא אוהבת את הקטעים האלה.. אני גם ישר מרגישה חולשה מרגישה מנותקת. אני פשוט לא מרגישה טוב בעולם הזה ואף אחד לא מבין אותי. הלכתי לפסיכולוגים והלכתי לכל מיני דברים וזה לא עוזר לי.. רק מחמיר.
אני פשוט מרגישה מוגבלת
גם בעבודה קשה לי עם כל האנשים ועם כל זה שאני צריכה להיות פעילה ולדבר גם קשה לי לעשות את הפעולה הפשוטה של להסתובב בקניון כי ישר יש לי הבעה לא כיפית לא נוח לי עם עצמי ממש אני סובלת ומתה להגיע הביתה, גם קשה לי עם עצמי אני כל כך חסרת בטחון. לא כיף לי אני כבר בת 19 ואני נורא מנותקת אין לי חברים אין לי חבר אין לי כלום. וזה לא קל להשיג כי בקושי עם עצמי קל לי להסתובב ואם אני ממש צריכה משהו זה רק עשר דק ואני חושרת למקום הבטוח שלי לחדר. אני כותבת את זה ובוכה כי באמת קשה לי.. אני יודעת שקשה להבין את זה ומצטערת שחפרתי אבל אין לי כבר אף אחד ואני ממש אשמח שמישהו פה יעזור לי להבין ואם אולי זה אזשהי מחלה נפשית? זה גורם לי כבר לפקפק בעצמי אני כבר חושבת שאני חולת נפש.. שאני מוגבלת שההבעה המוזרה הזאת תשאר.. ושאני אהיה מוזרה לכל דבר. אני לא יכולה כבר להכיל את הכל אני מרגישה שאני רוצה להעלם מכאן כי באמת קשה לי.. אני כרגע לא בתקופה שאני יכולה ללכת לאיבחונים (לא משנה למה) אז בנתיים אני רק רוצה חוות דעת ממכם אני לא אקח את זה כחוות דעת ממוחה אבל יש אנשים שמבינים ויש פה מלא שעזרו לי בכל מיני בעיות אז בטוח תוכלו לדעת.. אתם חושבים שזה אולי מחלת נפש? אולי סכיזופרניה?
אני ממש מרגישה ככה.. יש לי בול את התסמינים.

ירידה במצב רוח, שינויים במצב רוח לא מוסברים, ירידה במוטיבציה ובתפקוד, עוינות ותוקפנות לפעמים, הפרעה בחשיבה לפעמים אני מדברת ונתקעת, הפחתה בדיבור שלי לפעמים ממש קשה לי לדבר ואף לקרוא. אני לא ציינתי את זה קודם אבל כן לפעמים אני נתקעת עם הדיבור והדיבור שלי נורא דל וכל התסמינים האלה זה של סכיזופרניה מתחילה אצל בני נוער..ומאוד קשה לאבחן כי אין כל כך הזיות בהתחלה אם בכלל (http://www.interload.co.il/upload/3490223.pn )

אני מרגישה שכל התסמינים האלה מתעוררים אצלי. זה מפחיד אותי. האם יש סיכוי שגל התחושות שלי נובעוץ מזה שאני חולה, אולי בסכיזופרניה?
אשמח לדעות של כולכם מצטערת שחפרתי אני כל כך צריכה אתכם אז אם אתם לא יודעים איך לענות בבקשה תשאלו מישהו או משהו כי אני באמת חסרת אונים.