טוב, אז ככה: בערך מאז שאני קטנה אמרו לי בלי סוף (כמו שלרובנו, אני מקווה.) משפחה וחברים כמה שאני יפה, מיוחדת ומוצלחת, אתם יודעים- ״משוחדים״ מה שנקרא. הייתי שומעת את זה לפעמים גם מאנשים אחרים וכן מקבלת מחמאות, וככה לאורך ילדותי למדתי להאמין באמת ובתמים שאני ילדה יפה.
העניין הוא שאני כבר לא ממש משוכנעת בנושא. אני יודעת שכילדה אכן הייתי יפה, וידעתי שאני לא איזו מהממת יוצאת דופן, אבל בתכלס, רוב העולם הוא לא כזה! אני מרגישה אבל שהתכערתי ברמות מאז השנים האלו וכיום לא רק שאני לא יפה, אני לחלוטין מכוערת.
אני מוצאת את עצמי מקבלת לזה אישורים מהסביבה, למשל, בזה שמתחילים כמעט תמיד רק עם חברות שלי. אני מסתכלת במראה ובא לי לבכות. ברור שיש דברים שאפשר לשנות, אבל מה אני אמורה לעשות, לנתח פלסטי את כול כולי?
אני יודעת שככה אני נראית וזה מה יש. אני לא שואלת מה אפשר לעשות. אני שואלת איך לקבל את מה שאני רואה במראה, כי יופי הוא הרי כול כך אישי לכול אחד, לא? ואני נורא רוצה להיות יפה בעיני עצמי ולאהוב את עצמי ולהרגיש שלמה עם עצמי וכרגע זה אחד הדברים שיותר מפריעים לי בדרך.
אז מה אתם אומרים? למישהו יש עצות מה אםשר לעשות?
ופליז בלי תגובות מגעילות זה ממש מביך אותי גם ככה לפרסם כזה דבר ולומר מה שאני חושבת במילים...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות